תינוק מרביץ

ויקיצ

New member
תינוק מרביץ

שלום! בני בן שנה ועשרה חודשים. הוא לא בגן, אלא איתי. הוא כבר מדבר טוב. הוא מאוד אוהב לשחק עם ילדים אחרים, אך הרבה פעמים קורה שהוא מרביץ, מושך בשער או דוחף, אם משהו לא מוצא חן בעיניו, או שזה גם משחק בשבילו. אני מעירה לו בשקט, אך לא ניראה לי שהוא לוקח זאת ברצינות. אמהות אחרות לא שומעות וחושבות, שאני לא מחנכת אותו לא להרביץ. לפעמים הן מרחיקות את ילדיהם מבני. אמא אחת אמרה לו, שהוא ילד רע ולבן שלה אמרה לא לשחק איתו יותר. בדרך כלל, אם בני לא מפסיק בהתנהגותו אנחנו פשוט עוזבים את המקום. אני רוצה שהוא יבחר לבד:לשחק עם ילדים ולא להרביץ או לשחק לבד. למרות שהוא קטן, אני לא רוצה להביש אותו בפני אחרים, לא לצעוק ובטח שלא לתת לו בטוסיק. אני מעדיפה להעיר לו בצד. איך באמת כדאי לי להגיב ברגע שהוא מרביץ או דוחף, כך שהוא יקשיב לי? האם בכלל זו תופעה חולפת בגיל זה? תודה ויקי
 
תקיפות ולא תוקפנות....../images/Emo24.gif

שלום לך ויקי, מתיאור דברייך נראה לי כי את הורה שמודע לצורך הבסיסי להתייחס לילד בכבוד. אני חושבת שבמקרים כגון זה שתארת אין מקום להגיב בתוקפנות אבל בהחלט ניתן להיות תקיף. חשוב להעביר לילד מסר- כערך מוביל- שלא מכים. אין לך אלא בכל פעם כשהוא עושה זאת לחזור כמנטרה על המשפט:"אצלנו בבית לא מכים" אין טעם לתת מכות בטוסיק, אין טעם לצעוק אך חשוב להיות עיקביים הן בהעברת המסר והן בטון. במידה והילד ממשיך בהתנהגותו בזמן שהוא בחברת ילדים ניתן בהחלט לעזוב את המקום אך תמיד חשוב לתווך את הערך ולהגיד:"לא נעים לי כאן עכשיו כשמרביצים ולכן אנחנו הולכים". מסר ברור עם תיווך ערך לצד מודל של הורה שאינו מכה מגביר את הסבירות שהילד יפסיק להכות. תרי
 

פלביה

New member
ילד מרביץ

אינך מציינת כמה זמן נשמך עניין ההרבצות. לדעתי זו תופעה חולפת אך צריך לדבר על זה עם הילד גם בדרך הביתה / בבית כדי שיבין שעזבתם את המקום בגלל ההתנהגות שלו.
 
למעלה