קראתי די מזמן
ולגבי הרקע לכתיבתו אני ממש לא יודע, למרות שביוגרפיות של אוסקר ויילד הן די פופולאריות לאחרונה, כך שלבטח תוכל להשלים את החסר די בקלות.. ספויילרים... הסיפור עצמו די מוכר, ונעשו על פיו גם כמה סרטים. הסיפור מצא חן בעיני מאוד - הצעיר בעל המראה התמים המושלם מביע משאלה שפניו לא ישתנו. המשאלה מתגשמת וכל השינויים שבאופן רגיל היו חלים על האדם חלים על תמונת דיוקנו. דוריאן התמים אך הסקרן הופך לנבל מרושע המנצל את מראהו התמים לשלל מעללים מבישים ונפשעים, כאשר דיוקנו הופך לאט לאט לדיוקן של אדם מחריד. הבעיה העקרית שלי היתה השעמום שהשרו עלי הרשימות האין-סופיות של מעשי הפשיעה שלו, כמו גם רשימה באורך הגלות של כל כלי הנגינה שניסה וכן הלאה. בבעיה דומה נתקלתי גם ב"מובי דיק" (נזכרתי בזה בעקבות הסרט הנורא ששודר אמש בהולמרק) עם הפרקים המשעממים בנושא סיווג לוייתנים, כמו דיונים אם לוייתן מסוג מסויים הוא בכלל דג... זה קצת פגם בהנאתי. אם נחזור לדוריאן גריי, אהבתי אותו, למרות מגרעותיו, והסוף חביב עלי מאוד. יש בו מן מוסר השכל - הלא כן ? מהסוג החביב על ויילד (ע"ע "הענק וגנו")