תסמונת התלות התובענית

[יעלעל]

תסמונת התלות התובענית

כן, מסתבר שיש דבר כזה, לפחות לפי הפסיכולוג חיים עומר
"הילד בן 30, יש על שמו תסמונת
הם משרתים בצבא, לומדים, עובדים, לפעמים אפילו מתחתנים - אבל מסרבים לעזוב את הבית החם של אבא ואמא. "תסמונת התלות התובענית", מאבחן הפסיכולוג חיים עומר, עלולה להוביל במקרים קיצוניים להתרסקות משפחות. תוכנית הטיפול שגיבש מלמדת הורים כיצד להפסיק לשרת את ילדיהם הבוגרים בלי לאבד אותם לנצח....באיטליה קוראים להם במבוצ'יוני, ביפן פרזיטו סינגורו (רווקים פרזיטים), ובארצות הברית מדברים על דור הבומרנג: אנשים מבוגרים שממשיכים – או חוזרים – לגור בבית הוריהם בעשור השלישי והרביעי לחייהם ואינם מצליחים, או רוצים, לצאת לעצמאות. המבוגרים האלה ממשיכים להעדיף למשך שנים ארוכות את החיים הנוחים בבית אבא־אמא, בתנאי פנסיון מלא: אוכל, שירותי כביסה, רכב ותמיכה כלכלית חלקית או מלאה. בישראל אין נתונים רשמיים על היקף התופעה אבל היא מוכרת לרבים, ועתה גם ניתן לה שם מדעי - "תסמונת התלות התובענית" - ופותחה לה שיטת טיפול ייחודית, שמבטיחה לשחרר את ההורים מהמלכודת המסוכנת."
מה דעתכם על התסמונת הזאת? באם יש באמת צורך לכנות זאת בשם או שזה רק צורך של פסיכולוגים לתייג כל דבר?

הכתבה המלאה כאן

 

[adif11]

לא נראה לי כתסמונת המחייבת תיוג פסיכולוגי

סתם תופעה של ילדים עצלנים שלא מתחשק להם לטפל בכביסה ובנקיון הבית שלהם בעצמם.

 

[joe_schmo]

אמנם לא הורה לילד (וודאי לא בן 30).

(הגעתי דרך לינק שמצאתי בשיטוטיי באינטרנט)

אבל, מוסיף כתבה (מאותו עיתון כלכליסט, דרך אגב), שתוכל אולי לשפוך אור קצת שונה על התופעה הזו.
אגב, בתור מי שעזב את הבית רק בגיל שנושק ל-30 בעצמי אני יכול להעיד שכן, יש מן הנוחות במישהו/י שמכבסים/תולים/מורידים/מקפלים/מכינים אוכל/אוכל, חשמל, מים ב"חינם"/ ועוד ועוד, אבל יש לזה גם חסרונות, גדולים, שהיום, כ-5 שנים לתוך חיי העצמאיים, אני יודע להעריך הרבה יותר.

אבל, כמו שהכתבה שאני מצרף מראה ואני יכול להעיד באופן אישי, משכר של עבודה במשרה מלאה של 6000 ש"ח, ברוטו, ולא, לא במלצרות או עבודה סטונדטלית אחרת, במקצוע, מקצוע הייטק לא סתם, אלא מאי? ב"תקופת התמחות" שנמשכה שנתיים, עד שהרגשתי שצברתי מספיק ניסיון כדי לעזוב ולדרוש, ולקבל, משכורת הולמת לכישוריי, אז כאמור, מ-6000 ש"ח ברוטו בחודש קשה לחיות בישראל. ולא, אני מעולם לא ניסיתי אפילו לגור דווקא בתל-אביב, עיר הולדתי שנמצאת במעגל השני(!) של תל-אביב הספיקה לי לגמרי (וגם אז נדרשתי לעזרה מההורים, אבל פחות. הרבה פחות).

ולא, לא כול צעיר ישראלי יכול או רוצה או מוכשר מספיק לעבוד בהייטק, מה גם שגם השוק הזה מתחיל להיות מוצף כמו... האמת? כמו כל שאר שוק העבודה בישראל. היום כל המקצועות מוצפים, "שוק מעסיקים" טוטלי ומוחלט וכן, גם בהייטק מרגישים את זה כאשר התחרות גוברת והמשכורת דווקא פוחתות (ללא קשר לשחיקה שכולנו מרגישים בגלל המיסים והאינפלציה שדווקא עולים ועולים כל הזמן).

 

[25306yosef]

אז מה תגיד על מי שיש לו הכנסה של 2,500 ש"ח

האם עם הכנסה של 2,500 ש"ח אפשר לעזוב את הבית של ההורים וללכת להתגורר לבד ???

כיום רק העלות לחודש של שכר דירה גבוהה מ-2,500 ש"ח, ולגור עם שותף או שותפים לא בא בחשבון בשום פנים ואופן מכיוון שבמקרה שכזה מה הועילו חכמים בתקנתם ? (לעניין זה קרא גם את הודעתי למטה).

 

[tgranot]

חכמים הועילו גם הועילו.

מגורים עם שותפים מחייבים התנהלות בין בוגרים בניגוד להתנהלות מול הורים שבה צד אחד תומך וצד אחד נתמך. פרוייד כתב על זה תיאוריה שלמה. parent\adult\child. אם יש דבר שאני יכול לחשוב עליו מידית ועל סמך ניסיון חיים הוא שחוסר נוחיות ממצב כזה יכול לשמש מוטיבציה אדירה למציאת פתרון שירים את רמת ההכנסה מהכנסת מינימום.

 

[25306yosef]

במגורים עם שותפים אתה משלם הרבה הרבה כסף,

אך אין לך פרטיות כלל, ובנוסף אתה צריך גם לעבור לאכילת לחם עם מרגרינה.

גם אם אתה גר עם ההורים אין לך פרטיות כלל, אך במצב שכזה אתה פטור מתשלום עלויות הדיור היקרות, אותן אתה יכול להשקיע בתחביבך אניני הטעם.

עם הכנסה חודשית של 2,500 ש"ח לא ניתן לרכוש דירה, וגם לא להשכיר דירה לבד, ולכן אני מעדיף לגור בדירת ההורים ולהשקיע את מעט הכסף שיש לי בתחביבים שלי אניני הטעם, ולא לגור עם שותף / שותפים ולהמיר את המזון אנין הטעם ללחם עם מרגרינה. ולא אכפת לי שאחרים יגידו עלי שאני אדם תלותי, זו החלטה שלהם לומר כך. לכל אדם יש את ההעדפות שלו, אני מעדיף לגור עם ההורים ולעסוק בזמני הפנוי בתחביבים שלי, מאשר לשלם הרבה מאוד כסף על מנת לגור עם שותפים ללא כל פרטיות, ולעסוק בזמן הפנוי באכילת לחם עם מרגרינה ולוותר על כל התחביבים שלי.

 

[wild orchid]

בישראל יש גם תירוץ טוב המסווה את הבעיה הנ"ל.

לא זול לחיות במדינה הזו אז עכשיו לפרזיטוס יש הסבר טוב: למה לבזבז בחוץ על שכירות ומחיה? אני חי אצל הורים וחוסך לבית משלי!
לא יודעת אם ממש צריך או לא לתייג את התופעה אבל היא בהחלט קיימת ומוכרת.

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

פתולוגיה של הילד או של ההורים?

ילד מגיע למצב כזה של מגורים אצל ההורים בגיל מאוחר, כי לא למד על עצמאות
יש בזה מן הנוחות, יש מי שיעשה עבורך כביסות ויבשל,
אך מצד שני מאבדים המון
היכולת להחילט בעצמך ולנהל את חייך.

כמו בשלבים הרבה יותר מוקדמים, כשילד כבר מסוגל לישון אצל חבר,
אבל אמא לא מסכימה,
כי היא צריכה את הילד שלה קרוב.
גם פה יש אחריות גם להורים.
הורה צריך לדחוף את הילד לעצמאות,
יואם זה לא קרה שני הצדדים אשמים.

 

[יעלעל]

השאלה

היא אם אפשר להפריד בין הילד וההורה.
ויחד עם זאת, אני חושבת שלא תמיד ילד מגיע למצב כזה בגלל שלא למד עצמאות, יש סיבות שונות. למשל, כמו שאמרו כאן, יוקר המחיה בארץ.

 

[riki23]

לא מסכימה איתך

לעיתים ילדים בוגרים שותפים מלאים בניהול משק בית, בישול, כביסות, קניות, תשלומי חשבונות ומשקנת, וגם זה מאוד ליגיטימי שאמא לא מסכימה לילד שלה לישון אצל החבר מטעמי בטיחות, אתה לא מכיר את המשפחה של הילד אחר, לא יודע מי אבי, מי סבא ומי אח, ובמה זה יכול להסתיים. אנו חיים בתקופה לא שקטנה.

 

[25306yosef]

 

[Optimistic Girl]

מסכימה
צריך למצוא פטולוגיה אצל ההורים

מכירה "גוזל מגודל" כן 43 שגם עד היום עם ההורים בתירוץ שהמשכורת לא מספיקה
עצוב..
גם להורים שלו יש חלק בזה כי זו סימביוזה הדדית!!

 

[einat162]

(באתי מהראשי) בתור מישהי שעזבה בגיל מבוגר

יחסית אני רוצה להגיב :

קודם כל יש את העניין הכלכלי - באמת קשה עד בלתי אפשרי לחיות ממשכורת אחת ממוצעת, במיוחד לא בתקופת לימודים או רק בהתחלה של ה"חיים האמיתיים"(מרכאות בכוונה).
אבל יש פה 2 דברים : מצד אחד הנ"ל נכון, מצד שני מי מאיתנו באמת חסך שקל לשקל בתקופת עבודות הקיץ / עבודה בזמן ביה"ס מתוך מחשבה לעתיד ? כמה זמן לוקח לאנשים צעירים להבין שצריך לחסוך? (בילויים יקרים בתדירות גבוהה, קניית מותגים, וכו') - יש כאלו שמבחינתם אלו דברים הכרחיים, זה התנהלות כלכלית מסויימת.

אני חושבת שרוב, לא כולם, רוב האנשים יכולים להסתדר באופן עצמאי (לכבס, לנקות, לעשות קניות, בישול מינימלי) - הבעיה היא הדחיפה החוצה, לעשות את אותו צעד ראשון, וזה צריך לבוא גם מההורים (במיוחד אם לא מגיע מהילדים).

שורה תחתונה- אני לא חושבת שצריך לתת הגדרה פסיכולוגית מהסיבה הפשוטה שהגורמים הם לא אחידים בתרבויות (יוקר המחייה ושוק עבודה שונה), ומדובר על כמה גורמים (חיצוניים גדולים שהם לא אנשים, או גם הורים וגם ילדים).

 

[shaxuca]

גם אני מהראשי

גרתי עד גיל 32 עם ההורים, חסכתי כסף, אפילו שילמתי להם סכום חודשי בזמן שגרתי איתם. היום אני בעלת דירה ומשתינה על כל אלו שצקצקו בזמנו בקשת

 

[einat162]

אומנם לא עד 32, אבל כנ"ל.

 

[dify]

להבנתי הדיון על אלו שנשארים לגור כדי לבזבז

הדיון בכתבה הוא לא על אלו שנשארים לגור אצל ההורים כדי לחסוך כסף ויוצאים מבית ההורים בקניית דירה משלהם, אלא על אלו שנשארים לגור אצל ההורים כדי להרשות לעצמם רמת חיים גבוהה, פינוק צמוד, או לא לעבוד קשה, וכך נותרים ללא חסכונות גבוהים גם אחרי שנים אצל ההורים, בלי אפשרות לצאת לעצמאות ונותרים תלויים בהורים כי בלעדיהם לא יכולים להרשות לעצמם את רמת החיים הגבוהה.

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

גם התנהלות כלכלית זה משהו שצריך ללמוד

כל עוד גרים אצל ההורים, קשה להעריך את יוקר המחיה.
ולא מדובר רק על שכר דירה....

עלויות של קניית מזון, חשמל, וכדומה הן גבוהות מאוד.
הבעיה היא שרבים מדיי, גם אם הם עובדים, מוציאים את כל שכרם של בילויים ובגדים.
ללא מחשבה על העתיד

זו פתולוגיה של כל המדינה.
החיים על כסף שאין, אוברדרפט...

יש צורך בחינוך לכלכלה נכונה כבר מגיל צעיר.

 

[einat162]

מסכימה לגמרי.

 

[golan2072]

בעיה כלכלית וחברתית-תרבותית.

הגעתי מהראשי. אני בן 31 שחי לבד (לאחר פרידה מבת זוג) בדירה שכורה ומפרנס את עצמי פחות או יותר בצורה עצמאית מעבודה במשרה מלאה בתחום העריכה והתרגום (אם כי נזקק לעזרה כספית מאמי היקרה מידי פעם בפעם עקב יוקר המחייה). לא הייתי יכול לדמיין את עצמי חוזר לגור עם אמי היקרה למרות שבאופן כללי אני מסתדר איתה נפלא; אני כבר רגיל מידי לחיות את החיים העצמאיים והחופשיים שלי. אני מחוץ לבית (חוץ מסופי שבוע) מגיל 18-20, וגר באופן עצמאי לגמריי מגיל 25.

מבחינה כלכלית, יש ברוב העולם המערבי אי-התאמה בין השכר לבין יוקר המחיה. בישראל כשל השוק הזה גרוע במיוחד. לפני דור אפשר היה להתחיל חיים עצמאיים בגיל 18-21 עם בגרות או אף 12 שנות לימוד - כלומר ללכת לעבוד, אפילו במפעל, לעבוד קשה אבל להתפרנס באופן עצמאי וכבר בשנות ה20 לחיים להתחיל לשלם משכנתא ולפרנס ילדים. כיום גם עם תואר ראשון רוב האנשים מרוויחים מינימום או מעט מעליו, וגם עם תואר שני קשה לעבור את השכר החציוני. אפילו בהיי-טק, בסוף שנות ה90 ובתחילת האלף הנוכחי אפשר היה להרוויח מאוד יפה; כיום למיטב ידיעתי המשכורות נמוכות בהרבה גם בהרבה תחומי היי-טק. בד בבד עם השכר הנמוך שמדשדש במקום, יוקר המחייה נוסק, בעיקר באשמת עודף מיסים חסרי-תמורה שנועדו, בין השאר, לממן מנגנון מדינה שמן במיוחד ומאוד לא יעיל.

לכן אם לפני דור אפשר היה לצאת, ב"קלות" יחסית (עבודה קשה אבל שאפשר להתפרנס ממנה) מהבית בגיל 18-21, כיום גם מי שעובד, ואפילו מי שלמד, מתקשה לכלכל את עצמו. ובייחוד ברמת החיים שרוב ילדי "מעמד הביניים" רגילים אליה. אני חייתי עם זוגתי הקודמת תקופה מסויימת משתי משכורות מינימום, ועוד חסכתי 1,000 ש"ח בחודש, אבל אלו היו חיים מאוד מינימאליים בדירת סטודיו מתפוררת (לזוג) בשכונה ענייה במעגל השלישי של גוש דן (שכונת מרמורק ברחובות), בלי רכב, בלי מכונת כביסה (הלכנו למכבסה) וכמעט בלי בילויים. אני בלעתי את הצפרדע כי כבר לא יכולתי לסבול את חוסר העצמאות שבחיים עם אמי היקרה ורציתי לבנות את חיי עם זוגתי דאז, אבל לא כל אחד מהדור שלי היה ממהר לעבור לסגנון חיים כזה. ואגב גם כיום, כשאני כמעט עצמאי כלכלית (עזרה של עד כמה מאות שקלים בחודש מאמי היקרה עקב יוקר שכר הדירה), ומרוויח שכר חציוני בערך - אני חי בדירת 2 חדרים קטנה, בלי רכב, בלי סמארטפון, בלי טלביזיה ועם מעט מאוד בילויים.

מבחינה חברתית-תרבותית, יש כאן שתי תופעות. הראשונה היא המצב הפוסט-מודרני בו האדם לא יודע בדיוק מה הוא רוצה מעצמו בחייו. בדורות הקודמים היה לרוב האנשים ברור מה הם רוצים מהחיים - לרוב זה היה תיכון => צבא (בישראל) => קריירה => חתונה => בית => ילדים => פנסיה. כיום? לא ברור להרבה אנשים מה הם רוצים לעשות בחיים, והם משקיעים הרבה זמן בלחפש את עצמם. ובזמן שאדם מחפש את עצמו, קשה לצאת לעצמאות.

התופעה השנייה היא גוננות-יתר. ההורה משנות ה70-80 ואילך היה, למיטב הבנתי, הרבה יותר מגונן וחרדתי לגבי ילדיו מאשר בדורות הקודמים. הרבה הורים לא ששים ללמד את ילדיהם מיומנויות חיים בסיסיות או להעניק להם עצמאות בגיל הנעורים המוקדם, וגם כשהילד מתבגר הם כבר רגילים שלא לתת לילד עצמאות ועושים הכל בשבילו. אותי לימדו מגיל צעיר איך לנקות, איך לכבס וגם (קצת פחות) איך לבשל, ולא היססו לתת לי אחריות בבית (גם ילד בגיל בי"ס יסודי יכול לערוך שולחן או לפנות שולחן). את האקסית שלי לימדו לבשל מגיל 12 והיא הגיעה לרמת גורמה עד שהכרתי אותה (גיל 20 - לפני 8 שנים). הרבה אנשים בני גילי שאני מכיר לא יודעים איך לעשות חלק מהדברים האלו, או שעושים אותם גרוע. לא באשמתם - אלא בגלל שלא נתנו להם להתנסות ובגלל שלא לימדו אותם.

 

[kagome10]

להורים שלי ברור לחלוטין שהילדים לוקחים חלק במטלות הבית - שוטפים את הכלים של עצמם, זורקים את הזבל, מכינים אוכל לעצמם מגיל מסויים.

היה לי מוזר מאוד לגלות שיש הורים שחושבים שהילדים לא אמורים לקחת חלק במטלות הבית. מה הם יעשו כשהם יעברו לגור בדירה משלהם? מי ישטוף בשבילם את הכלים, יכין אוכל, ינקה, יעשה כביסה, יסדר?

איך ילדים ילמדו התנהלות כלכלית נבונה וחיסכון אם לא מההורים?