תקופותיו של פרדי

תקופותיו של פרדי

רציתי לשאול, איזה תקופה של פרדי אתם מעדיפים? הסגנון היותר נשי התחילת שנות השבעים? הסגנון הייחודים בסוף שנות השבעים? הסגנו המצ'ואיסטי בשנות השמונים עם השפם? או בשנות ה90 עם שיער קצוץ ופנים מגולחות? אני אישית מעדיף את התקופה שלו עם השפם, זה הכי מזכיר לי את "פרדי" שלי ("שלי" כאיך שאני מדמיין ומתאר אותו, וכיך אני חושב שהוא היה)
 

MichalEe

New member
פרדי

למען האמת, רציתי לפתוח כזה שרשור מזמן, ולא ידעתי איך להגדיר מה אני רוצה, אז טוב שעשית זאת :) אני אוהבת את פרדי בתחילת שנות השבעים. נכון, הוא עם שיער ארוך ועקבים ובהרבה מאוד תמונות הוא נראה (באופן די מטריד) כמו אישה, אבל אני לא בטוחה שזה סגנון "נשי" - זה פרדי מרקיורי, והוא ייחודי ומיוחד בדיוק כפי שהיה אח"כ. אני חושבת שבכלל, שבאופן כללי, יש המון המון הבדל בין השנים. מעבר לכך שהיה פרדי של היום-יום, האדם הפרטי והיה הפרסונה הבימתית פרדי מרקיורי, גם פרדי מרקיורי שינה את פניו - כמו שאמרת. קודם כל להמראה, שנטה לכיוון יותר ויותר "מחוספס" וגברי עד אמצע שנות השמונים (ולאחריו הייתה איזושהי נסיגה לאחור), וכן היה לו קול כל כך שונה. הקול הגמיש, שהשתנה מגבוה לנמוך כל אימת שפרדי רצה, הפך לקול כריזמטי, קול נחוש בדעתו, קול ש"מתאים לאיצטדיונים" בשנות השמונים. היה איזשהו תהליך, כמובן, אבל זה מה שקרה. גם הלהקה השתנתה - ככל שהשנים עברו הם שרו פחות ופחות שירים מהשירים ה"ישנים" (אלה שכן נכללו בהופעות המאוחרות עברו "שיפוץ") והסכימו לעשות סגנונות שבעבר דחו (ולהכניס סינתיסייזר!
זה כל כך מדגיש את מה שרציתי להעביר כאן), ופרדי די עזר לזה - כלומר, לפי מה שקראתי (גם כאן), פרדי נטה יותר לסגנונות של שנות השמונים (ושומעים זאת גם בשירי הסולו שלו) ובריאן נטה יותר לסגנונות המוקדמים יותר, הרוק הכבד (את השירים של בריאן עוד לא שמעתי - אני חייבת לעשות שיעורי בית, זה לא טוב!
). אבל נראה לי שפרדי של תחילת שנות השבעים נטה לסגנונות שבריאן נטה אליהם, לפנטזיה, להרמוניות, לשילוב של יותר כלי נגינה ופחות אלקטרוניקה. בקיצור, אחרי הקשקושים שלי (ואתם בטח מכירים ויודעים כבר את כל מה שכתבתי, פשוט רציתי לפתח דיון), אומר רק שאולי במקביל למה שכתבתי פה - אני אוהבת את פרדי של ההתחלה, את השירים המוקדמים, את המראה המוקדם (וגם את זה של סוף שנות השמונים) - ממש קשה לי לראות את הדמיון בין פרדי של ההתחלה לבין פרדי של שנות השמונים, וגם אני לא אוהבת את ההופעות ואת השירים והקול של שנות השמונים.
 
../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif../images/Emo128.gif

את טועה ומטעה. קווין התחילו להשתמש בסיניסיזר כבר באלבום השני שלהם, ואחר כך קצת הפחיתו את השימוש. ראיתי את הטעות הזא הרבה ברחבי הפורום ורציתי לתקן
 

MichalEe

New member
אבל

בשבעה האלבומים הראשונים הם ציינו במפורש שאין סינתיסייזרים. ככה אני יודעת. אפשר להשתמש בסינתיסייזרים גם בצורה יפה - למשל, All of My Love של Led Zeppelin, אבל קווין פשוט הפכו את המוזיקה שלהם למשהו אחר לגמרי ממה שהיה בשנות השבעים. למרות שזה עדיין היה סגנון "קוויני".
 

khammel

New member
אם כולם אומרים, כנראה שאתה טועה

למה אתה חושב שקווין השתמשו בסינתיסייזר בקווין 2 ובאיזה שיר לדעתך הם עשו זאת?
 
טעות

התבלבלתי, באלבום הרביעי, ANATO, בבוהמיין רפסודי, אבל זהנכון שבאלבומים הראשונים היה כתוב שהם לא השתתמשו בסינתיסייזר
 

khammel

New member
גם ב-ANATO אין סינתיסייזרים

האלבום הראשון בו יש סינתיסייזרים הוא The Game ברפסודיה בוהמית יש בעיקר גיטרה-פסנתר-בס-תופים וקצת עזרה מהדיקי אמפ (מגבר שג'ון בנה לבריאן ועוזר לייצר הרמוניות שנשמעות לפעמים כמו סינתי)
 

khammel

New member
פרדי של ההתחלה לא ידע לשיר ../images/Emo3.gif

אני אישית אוהבת את הלהקה בתקופת Jazz. לדעתי הם היו בשיאם בתקופה הזו של סוף שנות השבעים ותחילת שנות התשעים. בין אם זה מבחינת לבוש ובין אם זה מבחינת מראה, זו היתה תקופה מצויינת. אני לא חובבת של הטייצים ומראה הגלאם רוק, למרות שהיו לפרדי כמה תלבושות הורסות. בגדול, אני מעדיפה אותו עם שפם וגלימה של מלך. או בלבוש עור אופנועני.
 

MichalEe

New member
לא נורא

הוא שר יפה בכל מקרה בהתחלה, גם אם לא ידע לשיר
ראיתי לפני כמה ימים את Crazy Lttle Thing Called Love. עד היום לא צפיתי בקליפ בריכוז, אם הוא היה ברקע הייתי מקשיבה לשיר. אבל כשממש הסתכלתי עליו הוא היה פשוט קורע!
 

MichalEe

New member
לגבי עניין השירה

מצאתי היום את הקטע הזה. נכון שפרדי זייף פה מלא, אבל זה פשוט מה שהתכוונתי אליו - סוג של קול "נערי" ויפה, פשוט תאווה לאוזניים
. הלוואי עליי לשיר ככה
(הוא קצת חוזר על עצמו, אפילו אני העברתי אותו קדימה, בכל זאת - כמה Bohemian Rhapsody כבר אפשר לשמוע?
).
 

MichalEe

New member
או!

מצאתי דוגמא מטורפת למה שהתכוונתי. ב-Jesus, אחד השירים האהובים עליי, יש נימה של כוח, עוצמה, שיר מאוד "נחוש", והקול של פרדי בהתאם. אבל הקול שלו מאוד בוסרי, הקול של ההתחלה. מבחינת העוצמה של השיר, הוא די דומה ל-I Want it All (אני מקווה שאתם מבינים שאתם מבינים למה אני מתכוונת), אבל שם הקול של פרדי כבר די צרוד והוא "צועק", למרות שזה עדיין גוון הקול היפה והמיוחד שלו. לעומת זאת, במהלך שנות ה-80, ה"נחישות" באה לידי ביטוי יותר בכריזמה, שהקול יגיע לכמה שיותר אנשים (רוק איצטדיונים, לא?), שהקול לא יחרוג מאיזשהו קו ויהיה מובן. מתאים גם למה שענבר אמרה - זה הרגיש כאילו הם מייעדים את המוזיקה לכיוון מסוים וכבר אין להם יותר לאן לשאוף, הם כבר בשיא. לעומת זאת, בתחילת שנות השבעים היה Jesus, אבל היה גם Brighton Rock או Liar או In the Lap of the Gods, ששם הוא פשוט "שיחק" עם הקול, למרות שהיה ברור שהקול הוא של פרדי, ושזה קול יפה :)
 

MichalEe

New member
נזכרתי בסוף -

מה שהתכוונתי לגבי שנות השבעים זה כמו מה שענבר אמרה - הם הפגינו יותר יצירתיות ומגוון יותר רחב, ניסו לפנות לכיוונים שונים.
 

7INBAR7

New member
פרדי של שנות ה70!

שנות ה70 המוקדמות הן בהחלט התקופה האהובה עלי שלו! מלא אמביציה ורצון להצליח, מלא יצירתיות, ועם קול מהמם וכמו שמיכל אמרה,גמיש. גם המוזיקה באופן כללי בשנות ה70 היתה הרבה יותר לטעמי, הרבה יותר רוק ועניין מאשר פופיות. בשנות ה80 יש תחושה של התחספסות לא רק במראה ובקול, אלא גם במהות. יש לי תחושה שהיה שם חזק מאד העניין של לעשות כסף, כי בזמן הזה כבר הייתה להם הצלחה ופרסום, ולא נשאר עוד כלכך לאן לשאוף. הכל התחיל להיות יותר כמו עבודה (פרדי גם אמר את זה בכמה ראיונות שהוא רואה את המוזיקה כעבודה שלו.) הדחף להצליח ולהוכיח את עצמו נחלש ובמקומו בא הלחץ להיכנס למצעדים. בקיצור, בשנות ה80 אני מרגישה התנתקות מהרגש ומעבר ליותר שטחיות וסתמיות.
 

theOlive

New member
פרדי שבעים!

מצטרף ומחזק את כל מי שדיבר בזכות השנים המוקדמות. אני חושב שכל עוד שהלהקה ביצעה את השירים בצורה נאמנה למקור and no one played synthesizer היה הרבה יותר מוצלח!
 

khammel

New member
אותך לערן

לא שאני מחובבי הסינתי אצל קווין, אבל נראה לי שתמיד אנחנו נתפסים לאמירה הזו כי הסינתי הוא סממן של סוף תקופה זוהרת במיוחד אצל הלהקה. אבל, האם באמת אפשר לדמיין את קווין בלי השירים הבאים: The Show Must Go On Who Wants to Live Forever One Vision A Kind of Magic Radio Ga Ga I Want to Break Free Hammer to Fall Play the Game וזו כמובן רק רשימה חלקית. עוד אמירה שאני לא ממש מסכימה איתה זה ש"כל עוד הלהקה ביצעה את השירים בצורה נאמנה למקור" אז זה יותר טוב -- כי מלכתחילה הלהקה טענה, ולדעתי בצדק, שיש שירים שחייבים להיות מבוצעים שונה בלייב. אני חושבת ששינוי הטמפו ב-Now I'm Here חשוב ואני חושבת שהגרסה המהירה של WWRY מעולה. גם השינויים ב-Keep Yourself Alive וב-Love of My Life נראים לי הגיוניים בלייב ואפילו עדיפים על המקור.
 

theOlive

New member
אל תביני אותי לא נכון

אין לי קושי עם סינתי, זו היתה תוספת בשביל הצבע. אני אוהב את השירים מהתקופה המאוחרת של הלהקה. אני פשוט מתחבר יותר לסגנון הלהקה כשהם היו קטנים יותר ולא הופיעו בפני אצטדיונים, כשהשירים היו ניתנים לביצוע בלייב בדמיון מהותי לגרסה המוקלטת וכשפרדי היה כמו שכינו את זה פה "אשה". זה לא מבטל את אהבתי להרכב בשנות השמונים. ערן אגב, הכיר את קווין לעומק בעקבות הכניסה לפרוייקט. הוא לא רגיש לנושא, יא מלשנית :)
 

khammel

New member
מעולה!

אז, אם כבר הקלידן למד להכיר (ולאהוב, נכון?) את הלהקה לעומק, מתי אפשר לשמוע אתכם מבצעים את March of the Black Queen בביצוע מלא ונאמן למקור?
 

7INBAR7

New member
../images/Emo45.gif

מצטרפת לקרן! ובכלל, יהיה מדהים להיות במופע עם יותר מהשירים הפחות מוכרים והישנים יותר
 

7INBAR7

New member
האמת...

אני בהחלט הייתי יכולה להסתפק בקווין גם בלי השירים האלו. אני מאד אוהבת את IWTBF, אבל הייתי בקלות מחליפה גם אותו בעוד שיר סטייל שנות ה70. לכל השירים האחרים שציינת יותר התרגלתי מאשר אהבתי מיד כמו את הישנים... אני חושבת שאולי אם היית חיה כשהשירים האלה יצאו הם היו יותר מתחברים לי כמשהו שאי אפשר לתאר את קווין בלעדיו, אבל האמת שאני לא במיוחד אוהבת וכמעט אף פעם לא שומעת אותם. ושאלה- אני היחידה שלא אוהבת את Who Wants to Live Forever?, חח הוא באמת אחד השירים היחידים שלהם שאני ממש לא יכולה לשמוע.
 
למעלה