קרן לוד כתבה בעיתון הארץ
משקיעים בקהילה מאת נעמי דרום לוד סובלת בעשורים האחרונים מהזנחה, עוני ואלימות. התושבים שהחליטו לשלוט בגורלם הקימו קרן שמייצגת את מגוון האוכלוסיות במקום - ומקווים להפוך את העיר ליעד תיירותי מייסדי קרן לוד. מקדימה: שבתאי מיכאלי (מימין), אלברט סיון, ציונה ישיהו, ז'ניה פוקשנסקי. מאחור: בני שפר (מימין), מהא נקיב ערבים, יהודים, אתיופים, רוסים ושופט מ"רוקדים עם כוכבים" מקימים קרן. זה, פחות או יותר, סיפורה של "קרן לוד" - קרן עירונית חדשה, שהוקמה על-ידי תושבי העיר ולא על-ידי העירייה, כמקובל. הקרן, שמטרתה לעזור לעיר שסובלת מהגירה שלילית, מצב סוציו-אקונומי גרוע ודימוי של עיר פשע, נמצאת בשלבי הקמה ראשונים, אבל כבר עכשיו היא מהווה ניסיון חברתי מעניין. סיפורה של הקרן מתחיל בעורך הדין והפעיל החברתי אביב וסרמן, שהתבקש על-ידי ראש העיר לוד להקים קרן עירונית, כמו אלה שפועלות בירושלים ובערים רבות אחרות. תפקיד הקרן, בדרך כלל, הוא לאסוף תרומות בעבור העיר, דבר שהעירייה עצמה אינה מורשה לעשות. וסרמן ניגש למכרז על ראשות הקרן, אך לאחר שניצח בו גילה שעיריית לוד אינה יכולה לממן את הקמתה. הוא החליט להקים את הקרן בכל זאת, בין השאר כי נחרד ממצבה של העיר. "זו עיר שנמצאת 15 דקות מתל אביב, אבל שנות אור משם מבחינת תשתיות ומצב סוציו-אקונומי", אומר וסרמן. "היא לא נראית כמו עיר, וזקוקה לסיוע מבחוץ. מעולם לא היתה בה חשיבה אסטרטגית רצינית, וכבר זמן רב שאין בה תוכנית אב שמבוססת על מסד נתונים". וסרמן החליט לגייס את תושבי העיר לפעולה. "החלטתי להקים את הקרן במתכונת של קרן קהילתית, יהודית-ערבית", הוא מספר, "ולשתף את נציגי הקהילות השונות בלוד - נוצרים, מוסלמים, יהודים, אתיופים, רוסים, דתיים וחילונים". רשימת המייסדים שמופיעה באתר האינטרנט של הקרן אכן נראית כרשימת קבלה לכור ההיתוך: חסן אזברגה, בדואי, נהג מונית ובוגר קמרה אובסקורה, לצד ציונה ישיהו, ממנהיגות קהילת יוצאי אתיופיה בעיר, ז'ניה פוקשנסקי, ממנהיגות קהילת יוצאי חבר העמים, מהא נקיב, ערבייה מוסלמית, ואפילו קלוד דדיה, שופט בתוכנית "רוקדים עם כוכבים". כיום נמצאת הקרן בשלבים עובריים, וטרם נרשמה אצל רשם העמותות. לדברי וסרמן, המודל הייחודי גורם לעיכוב בתהליך, ועד כה - חוץ מעצם הקמתה - היא אינה יכולה לרשום לזכותה הישגים משמעותיים. נראה כי כרגע היא מונעת בעיקר בכוח האנרגיה הדון קישוטית של וסרמן, שמחפש כיום דירה בעיר. גם אופי שיתוף הפעולה של העירייה עם הקרן לא ברור: הקרן אינה מתוקצבת על-ידי העירייה ואינה שייכת לה, ונראה כי הצדדים עדיין מגששים אחר מודל לעבודה משותפת. המודל שעל-פיו פועלת הקרן, מעידים המייסדים, אינו גורם לחיכוכים. "בוודאי שיש ריבוי אינטרסים", אומרת נקיב. "הקרן עדיין בחיתוליה ועוד לא היו הרבה פגישות. אבל לפחות בפגישה הראשונה היתה הסכמה פה אחד. לכולם יש אינטרס משותף - שהעיר הזאת תשנה תדמית, תתפתח ותצליח. זה יהיה טוב לכולם". בלוד חיה אוכלוסייה ערבית גדולה, שמונה בין השאר בדואים שנעקרו בעת פינוי סיני ויושבו בעיר, ומשת"פים שמצאו בה את ביתם. לצדה מתגוררת אוכלוסייה יהודית שבה ריכוז גבוה של אתיופים ויוצאי חבר העמים לשעבר. האם מדובר בדו קיום או בסיפור פחות אופטימי? תלוי בעיני המתבונן: נקיב, שעובדת בארגון סינגור קהילתי (ארגון ששומר על זכויותיהן של אוכלוסיות מוחלשות), מתארת חיים מלאי מתח וקונפליקטים בשכונות העוני בעיר. מייסד אחר - בני שפר, לשעבר מנהל בנק וכיום נשיא מועדון הרוטרי בעיר - מעיד דווקא על חיים שלווים ועל חברים ערבים רבים. הבחירה בהנהלה קהילתית היא גם, במידה מסוימת, סימפטום לאחת מבעיותיה המתמשכות של לוד: שנים של ניהול לקוי, ששיאן בהדחתו של ראש העיר בני רגב לפני כשנה בגלל חשדות לקבלת שוחד, הותירו את העיר מצולקת. תושבים מבוססים יותר עברו למודיעין ושהם הסמוכות. ראש העיר בפועל - קצין החינוך הראשי לשעבר אילן הררי, שבילה את רוב הקריירה שלו בצבא ולא בתחום המוניציפלי - הוא למעשה ראש הוועדה הקרואה שמונתה לעיר לאחר הדחת רגב. ללא הנהלת עיר יציבה, התושבים מתחילים לחפש פתרונות בעצמם. "הקדנציה של בני רגב לקחה את העיר הרבה שנים אחורה מבחינת ניהול העירייה, וגם המגמות לפיתוח העיר השתנו", אומרת אביב סקירה, שעמדה בראש אגף הפרויקטים בעיריית לוד והסכימה לעזור לקרן. "העיר נמצאת כיום במצב הרבה יותר גרוע משהיתה לפני רגב". לא תמיד היה המצב כה נואש. "הבדיחה היא שלפני 35 שנה אנשים עזבו את לוד לטובת ראשון לציון כי מחירי הדיור בלוד היו יותר יקרים", נזכר שפר. מקסים לוי המנוח, שכיהן כראש העיר במשך 13 שנה, הביא אותה לשגשוג יחסי - אך גם הרס חלק מהעיר העתיקה למען הקמת בניינים חדשים. מהא, בת למשפחה לודאית ותיקה, זוכרת מילדותה לוד אחרת. "בבתי הספר הערביים היתה פחות צפיפות, למרות ריבוי גדול, טבעי ולא טבעי", היא אומרת. "זרקו לפה משת"פים ולא דאגו שייבנו עוד בתי ספר. בשכונות היה מקום למגורים, מקום לאוויר. כיום הכל צפוף. מקסים לוי הרס את רוב העיר העתיקה, וכיום היא נראית כמו עיר לאחר הפגזה. האוכלוסיות חיות בנפרד עם פערים גדולים, ובאזורים שיש בהם חיים מעורבים יש המון מתח וקונפליקט. כולם סובלים מאלימות - כמו שכונות עוני אחרות בישראל. "יש מחסור בהכל. בעיר העתיקה הביוב מוצף כל שני וחמישי. אין גינון, ברחובות אין תמרורים, יש כבישים שאין להם מדרכות. לאוכלוסייה הערבית אין מתנ"ס כבר שבע שנים. זו המולדת שלי וכאן נמצאת ההיסטוריה של כל המשפחה שלי. יש תחושה של משהו מאוד חשוב ויקר שלאט-לאט מידרדר". "לוד לא יכולה להתרומם עם האנשים שיש לה כרגע", אומר וסרמן. "היא זקוקה לאנשים טובים מחוץ לעיר שיסייעו לה". גורם חיצוני אחד כבר הביע נכונות לעזור: בוועידת הנשיא שהתקיימה בחודש שעבר ניגש לווסרמן איל ההון הבריטי-יהודי סר רונלד כהן - יו"ר קרן פורטלנד, שעוסקת בקירוב לבבות בין ישראלים לפלשתינאים דרך פיתוח כלכלי - והציע את עזרתו כשותף ותורם. בשבועות הקרובים אמור להיקבע גודל התרומה. כיום מחפש וסרמן שותף אסטרטגי ישראלי, גלוי או סמוי, כדי שיעזור לפתוח דלתות מקומיות. פוטנציאל תיירותי אדיר עד שיימצאו שותפים אסטרטגיים תולים המייסדים את תקוותם דווקא בפסיפס רומאי, שהתגלה בעיר במקרה לפני 12 שנה - אחד הפסיפסים היפים והשלמים שהתגלו בישראל. המייסדים מקווים למנף את הפסיפס, את ההיסטוריה העתיקה של העיר ואת קרבתה לשדה התעופה בן גוריון כדי לבנות בה מסלול תיירות אטרקטיווי לישראלים ולתיירים. וסרמן מספר כי לאחר שהפסיפס התגלה הוא משך עשרות אלפי מבקרים, ואז כוסה בסוללת עפר כדי למנוע את דריסתו תחת רגלי המבקרים. כך הוא נשאר במשך 12 השנה האחרונות. לעירייה לא היה תקציב לטפל בו ולהפוך אותו למוקד תיירותי. לשם כך נדרשים, לפי ההערכות, מיליון דולר. ההחלטה להתמקד בתיירות נובעת, בין השאר, מבעיית התדמית החמורה של לוד שמקורה בבשיעור הפשע הגבוה בעיר. "לתושבים חורה שלוד מוצגת כך בתקשורת", אומר וסרמן. "הם רוצים שהעיר תצטייר אחרת, קודם כל כלפי תושביה וגם כלפי כל תושבי ישראל". "אני לא חושבת שהקרן אמורה להחליף את העירייה", אומרת נקיב. "יש דברים שהעירייה אמורה לעשות, ובשביל זה משלמים ארנונה. אם הקרן תדאג שיהיו בעיר תמרורים, זה לא ייתן לאנשים תחושת גאווה. אבל כשיגלו שבעיר נמצא אחד הפסיפסים העתיקים והיפים בישראל, זה כבר ישנה את התדמית. תיירות תספק גם מקומות עבודה". ". לינק לכתבה
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/994384.html