אצלי זה מאוד שונה בין הבנים, אבל זה כן משהו שבמודעות כל הזמן
הבכור בן 14 וחצי. כשהיה קטן היינו מקשקשים המון לפני השינה. ככל שגדל הפך יותר מופנם וקצת פחות ורבאלי, בעיקר מהרגע שנכנס לחטיבה. איתו אני משתדלת לנצל את כל זמני ההסעות לפטפוט, לפי מצב הרוח שלו. לפחות פעמיים ביום יוצא לי להסיע אותו, נסיעות של 10-15 דקות, אז "דוחפת" פנימה קצת קשקושים. לפעמים הוא משתף פעולה, לפעמים לא, אבל אני תמיד מנסה.
הצעיר בן כמעט 11. הוא ילד מאוד מאוד מאוד ורבאלי. ההיפך הגמור מהבכור. יש לנו הרגל של להיכנס יחד למיטה כל יום 15-20 דקות לפני זמן השינה שלו, ואז אנחנו מקשקשים חופשי, כל פעם על משהו אחר, בד"כ גם תוך כדי שאנחנו עושים מסאז'ים הדדיים בכפות הרגליים
הוא מאוד אוהב את זה וזה מאוד מרגיע אותו, מהרבה מאוד מובנים.
חייבת לציין שהדבר האהוב עלי במיוחד בטיולים ובחופשות משפחתיים הוא שזה הזמן הכי הכי טוב לשיחות. עם שניהם. או במהלך נסיעות, או במהלך טיולים רגליים. בד"כ אנחנו מקפידים שלא ליצור זוגות קבועים, אלא בכל פעם ללכת הורה עם ילד אחר, וכך נוצר שיח אישי משתנה. מדי פעם גם נותנים להם ללכת יחד בלעדינו, כדי שתהיה להם את ההזדמנות לשיח שלהם.