ועוד דבר ( רגע לפני השינה )
גם אני מקווה שמשהו אכן ישתנה במדינה הזאת ( ולא כל כך מאמינה שזה יקרה ) 1. שיושקעו האמצעים הנכונים ( שהם לא רק כלכליים - אבל גם ) כדי לאפשר לילדים שגדלים לדור שלישי ורביעי של מצוקה , השכלה סבירה שתאפשר להם בעוד דור להתפרנס בכבוד - זה הכי חשוב . 2. שהחוקים ישתנו כך שלאדם יהיה כדי בהרבה לעבוד על פני קבלת קיצבאות ( למשל אהבתי את הרעיון שראיתי בעיתון שמעסיק שיעסיק אם חד הורית שקיבלה קודם קיצבה יקבל מהמדינה 1000 שח שיוחלקו שווה בשווה בינו לבינה..... זה ניקרא עידוד עבודה ) 3. שעלות גן או מטפלת יהיו הוצאה מוכרת לצורך מס בכל משפחה. 4. שיאפשרו למקבלי קיצבאות לרכוש השכלה/מיקצוע כלשהו כדי ליוכלו לצאת ממעגל המצוקה , בזמן שהם ממשיכים לקבל קיצבת קיום. 5. ששכבות טפיליות ( כמו החרדים אבל לא רק....) יפסיקו לחיות על חשבון הציבור , וכל אולי יהיה יותר לתת למי שצריך באמת. 6. שמשאבים של המדינה יופנו למקומות אחרים מיהודה ושומרון ( אבל כאן אני כבר ממש מערבבת את דעותי הפוליטיות... ) ואפשר להמשיך את הרשימה הזו , אני חושבת שהרעיון ברור. העניין הוא שאף אחד לא נאבק על דברים מעין אלו ..... כל המאבק זה על עוד כמה מאות שקלים בקיצבה ( וברור לי למה זה חשוב להם ) , אבל זה לא יוציא אף לא אדם אחד ממעגל המצוקה , להיפך זה מנציח אותה דור אחר דור. מי שינהל מלחמה על ענינים אלו ויצליח להשיג אותם ( אשרי המאמין ) אכן ישנה דברים כאן במדינה וגם כנראה יזכה בהערכה רבה. ( וכאמור לשום דבר שנאמר כאן אין קשר עם אמהות חד הורית מכל סוג שהוא , אלא אך ורק עם מצב כלכלי חברתי ) אותן נשים ממצפה רמון ודימונה המנהלות את המאבק ( וזה לא מעניין אותי אם הן חד הוריות או לא ) היו מוצאות הרבה יותר אמפטיה והערכה בציבור אם לצד מאבקן לקבלת קיצבאות היו דורשות עבודה סבירה ( למשל ) , חינוך סביר לילדים ( למשל )... וכו וכו.