תרגיל להתחבר למדריך הרוחני- מה קרה לי?
איווט הכניסה אותי לחדר. היא ביקשה ממני לשבת כששתי כפות הרגליים מונחות על הרצפה.
להניח את שתי כפות הידיים על הברכיים ואז להפוך אותן כאשר גב כל כף-יד מונח על כל ברך.
לעצום עיניים. לנשום נשימות ארוכות ואיטיות. לשחרר את האוויר לאט- לאט.
להניח למחשבות לחלוף.
תוך כדי נשימה להרפות את החלקים בגוף החל מהרגליים ועד הראש.
גם הפנים והמצח ראוי שיהיו רפויים.
היא ספרה מאחת עד עשר בהדרגה וכל ספרה העבירה אותי למצב תודעה אחר ועמוק יותר.
כאשר הרגשתי את הגוף רפוי ביקשה ממני לחוש שזה יום בהיר ויפה . לנשום כרגיל.
לדמיין את שמי ככותרת באותיות גדולות בצבע זהב, הכותרת הופכת בהדרגה לכתר.
אני מניחה את הכתר על ראשי והופכת למלכה הצועדת על שביל ,שנסלל במיוחד עבורי.
השביל מוביל לכר דשא ענק. הכל מסביב פורח. אני צועדת עליו. נהנית מהמראות.
היא ביקשה ממני לחוש את ליטוף קרני השמש.
כשאחוש בנוח- היא הציעה – אבקש להפגש עם המדריך האישי.
כשהוא יופיע אשאל אם הוא מצד האור;
אם כן, כדאי שאבקש את עזרתו בפתיחת העין השלישית ,בחידוד האינטואיציות
יחד עם הנחייתו הצמודה והגלויה ביום- יום .
המתנתי והמתנתי אך המדריך לא הגיע.
איווט גרמה לי להשאר במצב הזה כמה דקות נוספות. בשתיקה.
אחר כך החלה להנחות אותי מחדש:
לחזור לשביל, להאזין לקול הכרוז, המודיע , שהמפגש הנוכחי מסתיים תוך ציון שמי הפרטי
וברכת "להתראות" , להסיר את הכתר מעל ראשי, לראות אותו הופך לכותרת הגדולה של שמי,
לחזור ל"כאן ולעכשיו" כדבריה;
בהדרגה החלה לספור מעשר ועד אחת והורתה לי לפקוח עיניים בקצב אישי רצוי.
"אם המדריך אינו מופיע - אל ייאוש. נסי להתחבר אליו שוב מדי יום. אם כעבור חודש ברציפות
הוא לא יופיע- ננסה תרגיל אחר." אמרה.
הייתי מאוכזבת אך משהו באיווט מנע ממני לשקוע בכך. באותו רגע ראיתי אותה באור חדש. איזה רושם היא יצרה בי? האם נשארתי ללמוד ממנה?
כל זאת ועוד בפרק הבא.
כל הזכויות לספר "הסודות של איווט " שייכות לי.
שבת שלום,
רחל
איווט הכניסה אותי לחדר. היא ביקשה ממני לשבת כששתי כפות הרגליים מונחות על הרצפה.
להניח את שתי כפות הידיים על הברכיים ואז להפוך אותן כאשר גב כל כף-יד מונח על כל ברך.
לעצום עיניים. לנשום נשימות ארוכות ואיטיות. לשחרר את האוויר לאט- לאט.
להניח למחשבות לחלוף.
תוך כדי נשימה להרפות את החלקים בגוף החל מהרגליים ועד הראש.
גם הפנים והמצח ראוי שיהיו רפויים.
היא ספרה מאחת עד עשר בהדרגה וכל ספרה העבירה אותי למצב תודעה אחר ועמוק יותר.
כאשר הרגשתי את הגוף רפוי ביקשה ממני לחוש שזה יום בהיר ויפה . לנשום כרגיל.
לדמיין את שמי ככותרת באותיות גדולות בצבע זהב, הכותרת הופכת בהדרגה לכתר.
אני מניחה את הכתר על ראשי והופכת למלכה הצועדת על שביל ,שנסלל במיוחד עבורי.
השביל מוביל לכר דשא ענק. הכל מסביב פורח. אני צועדת עליו. נהנית מהמראות.
היא ביקשה ממני לחוש את ליטוף קרני השמש.
כשאחוש בנוח- היא הציעה – אבקש להפגש עם המדריך האישי.
כשהוא יופיע אשאל אם הוא מצד האור;
אם כן, כדאי שאבקש את עזרתו בפתיחת העין השלישית ,בחידוד האינטואיציות
יחד עם הנחייתו הצמודה והגלויה ביום- יום .
המתנתי והמתנתי אך המדריך לא הגיע.
איווט גרמה לי להשאר במצב הזה כמה דקות נוספות. בשתיקה.
אחר כך החלה להנחות אותי מחדש:
לחזור לשביל, להאזין לקול הכרוז, המודיע , שהמפגש הנוכחי מסתיים תוך ציון שמי הפרטי
וברכת "להתראות" , להסיר את הכתר מעל ראשי, לראות אותו הופך לכותרת הגדולה של שמי,
לחזור ל"כאן ולעכשיו" כדבריה;
בהדרגה החלה לספור מעשר ועד אחת והורתה לי לפקוח עיניים בקצב אישי רצוי.
"אם המדריך אינו מופיע - אל ייאוש. נסי להתחבר אליו שוב מדי יום. אם כעבור חודש ברציפות
הוא לא יופיע- ננסה תרגיל אחר." אמרה.
הייתי מאוכזבת אך משהו באיווט מנע ממני לשקוע בכך. באותו רגע ראיתי אותה באור חדש. איזה רושם היא יצרה בי? האם נשארתי ללמוד ממנה?
כל זאת ועוד בפרק הבא.
כל הזכויות לספר "הסודות של איווט " שייכות לי.
שבת שלום,
רחל