תשמעו קטע...

[מייקי80]

תשמעו קטע...

אתמול אחה"צ מתקשרת אליי העוסי"ת שלי ופותחת בשיחת חולין ולא מגיעה לעיקר. ואני כבר חשבתי שאולי אחד האחים שלי (למי שלא זוכרת/יודעת לביולוגית שלי יש עוד 2 בנים שנלקחו ע"י שירותי הרווחה ואחד מהם היה אמור להיות כבר בן 18) פתח את תיק האימוץ ורוצה להיפגש כי שמתי בתיק שלו מכתב שאני רוצה להיפגש אם ירצה... בקיצור, בסוף מתברר שיש להם איזה יום עיון לאנשי המקצוע ובגלל שגיל ההתבגרות שלי היה נורא סוער (ולאו דווקא כי אני מאומצת אלא בכלל הייתי מרדנית...) ועכשיו אני סופר בסדר, היא הייתה רוצה שאני אבוא לדבר איתם. כמובן שהסכמתי בשמחה אבל זה יוצא, לצערי, על יום לימודים שלי אז ויתרנו. אבל יפה מצידה שהיא חשבה עליי. למרות שהייתי מעדיפה שאחד הבנים יפתח את התיק. אצלם זה יותר קשה כי הם נלקחו בגיל אמנם קטן אבל אולי שנה שנתיים או אפילו שלוש. שאלה: ילד שנלקח ממשפחתו ע"י שירותי הרווחה ורוצה בהגיעו לגיל המתאים למצוא אותם, עושה את זה לבד או שיש לו עזרה משירותי הרווחה? אני מדברת על ילדיל גדולים, נגיד 6-5 ? וכמובן, לילה טוב לכולן

התגעגעתי

 

[דיאנה*]

למייקי

כל ילד שנמסר לאימוץ בארץ, לא חשוב מה היה גילו בזמן האימוץ, יכול לפתוח את התיק רק דרך השירות למען הילד (אלא אם מדובר באימוץ פתוח ונשמר קשר רציף עם בני המשפחה הביולוגית), ותמיד הדבר נעשה בליווי של אחת העובדות הסוציאליות של השירות. תוך כדי קריאת ההודעה, ממש יכולתי להרגיש בדפיקות ה

שלך. אמרי לעו"סית שלך שאחד השיעורים הראשונים ב"דרכי הראיון" עוסק בהצגת הנושא ישר ולעניין מבלי לגרום לצד השני להתפתל ולהתייסר בניחושים...

ובאשר לרעיון ההופעה שלך בפני אנשי מקצוע - ההפסד אכן כולו שלהם. מפגש איתך ועם מאומצים אחרים, יכול לדעתי לתרום לפחות כמו סימסטר שלם של צלילה לספרות מקצועית, שלא לדבר על החן שלך

בהצלחה בלימודים

מחזיקה אצבעות שהבנים יפתחו את התיק

 

[מיכל@ל]

מייקי

תהליך פתיחת תיק אימוץ הוא אותו תהליך. מגישים בקשה ואם ההורים הביולוגים מסכימים,אז נוצר הקשר. למרבה הצער הקשר עם האחים חייב להיות דרך ההורים הביולוגים,אם אין הסכמה[ורצון הילד לפתוח תיק],לא יוכל הילד לבקש לפגוש רק את האחים. מה היה בגיל ההתבגרות ?

 

[דיאנה*]

רגע רגע,

ואם האחות הפקידה בתיק מכתב עצמאי? הרי אם ניתן לה להפקיד בתיק מכתב שכזה, וודאי כן ניתן ליצור איתה קשר בלעדי, לא?

 

[מיכל@ל]

אז זהו,שלא...

 

[מייקי80]

למה לא?

אם הוא מעל גיל 18 ואני מעל גיל 18 והוא עשה החלטה אישית לפגוש רק חלק מה"משפחה" שלו (שמתי את המילה במרכאות מפני שזו לא ממש משפחה אם אתה לא מכיר אותה...) אז מה הבעיה? ומעניין למה העוסי"ת לא אמרה לי את זה... כשנתתי לה את המכתב היא אמרה לי שכמו שכשאני פתחתי את התיק וקיבלתי יש ר את המכתב שהביולוגית שלי כתבה לי עוד לפני שהחלטתי אם לפגוש אותה או לא, כך גם הוא יקבל את המכתב. למה לערבב בין הורים ואחים? עכשיו אני עצבנית

 

[מיכל@ל]

מסכימה איתך...

לא נכנסתי אף פעם לעומק הנושא משום שאין לי כלים כדי לבחון מדוע הוחלט כך והאם זה נכון או לא,לצערי זה המצב. אני מכירה מישהו שניסה לפתוח את תיק האימוץ כדי לפגוש את אחיו הביולוגים לאחר שההורים הביולוגים נפטרו,ולא הצליח בכך [הם טענו שיתכן וההורים לא סיפרו לילדים על המסירה לאימוץ ושזו זכות השמורה להורים בלבד]. אני מקווה שבמקרה שלך מייקי,זה יהיה אחרת.

 

[דיאנה*]

צריך לברר

מיכל, לדעתי את מדברת על מקרים של אחים ביולוגים שגדלו בביתם של ההורים הביולוגים ומכאן שהזכות לספר על המסירה לאימוץ שמורה להוריהם. המקרה של מייקי הוא שונה. מדובר במישהי בוגרת, שגם היא אומצה ובאח שאומץ במשפחה אחרת. כאן אי אפשר לומר שהזכות לספר לה על אחיה היא זכות האם הביולוגית. לו היה הדבר כך לא היו מאפשרים לה להכניס מכתב לתיקו האישי. לדעתי, הכנסת המכתב לתיק מאפשרת כבר לאח לקרוא על קיומה של מייקי, לשמוע ממנה משהו אישי והיא מהווה הזמנה למפגש. כדאי לברר את הדברים עם העו"סית. מייקי, אם השאלה מטרידה אותך הרימי טלפון לעו"סית שלך. אני חושבת ששיחה טלפונית אחת תבהיר את הדברים.

 

[מייקי80]

תודה לכולן ../images/Emo24.gif

א\ \הו שדיברתי עם העוס"ית והיא לא אמרה כלום על זה שצריך לחכות עד שגם הקטן יותר שלדעתי עכשיו בן 17 או משהו כזה יגיע לגיל 18. היא רק אמרה לי "אם את רוצה תכתבי מכתב ואני אכניס אותו לתיק של הילדים וכשהם יפתחו את התיק אם הם ירצו נפגיש ביניכם." אז אני אופטימית...

 

[מיכל@ל]

איזה יופי לשמוע ../images/Emo24.gif

 

[עליזה דליה]

תשובה חלקית לשאלה

בסד שלום מיכל זה תלוי מה מצב התיק אימוצ אם יש עוד ילדים מתחת לגיל 18 אז לא ניתןאת התיק עד שהקטן היה בן 18 והוא גם ירצה לפתוח את התיק כי אם יש אחד אחים שמסרב לפעמים לא נותנים את כול פרטים, אני יודעת זאת מי חברתו של חגי גם היא מאומצת ופתחה את התיק ושם היא גילת על עוד אחים אבל ליצור קשר איתם היא לא יכולה עד שקטםן היא בן 18 כיום הוא רק בן6 היא לא יכולה לפגוש אפילו את האח שהוא בן 20 בגלל הקטן זה מה שאני יודעת ממנה לא ניכנסתי יותר לשאלות כי היא לא כולכך מוכנה לספר היא רק אומרת חבל היה לפתוח ולגלות את מה שכתוב שם בתודה עליזה ושבוע טוב

 

[מיכל@ל]

תודה יקירה ../images/Emo140.gif

אני באמת לא מכירה עוד מקרים מלבד מישהי שפעם השתתפה בפורום וסיפרה שהיא אחות של ילדה שנלקחה לאימוץ. אני זוכרת שאפילו לדעת אם הילדה [שאומצה] חיה או מתה לא נתנו לה,מאוד קשים בנושאים האלו.

 

[עליזה דליה]

למיכל

בסד שלום אני את זה יודעת גם מחברה של הבן וגם מי שני ילדים שהיו אצל אמי באומנה גדולים 16-20 כי הם לא הסתדרו עם הורים מאמצים ואז בגיל 10 אמי קבלה אותם לאומנה ואני זוכרת באותה תקופה איזו תלעות ובעיות היו עד שאח גדל עליזה

 

[דיאנה*]

עכשיו הבנתי!

טוב הלב זה עניין משפחתי אצלכם!!! במשפט קטן אחד: "הם לא הסתדרו עם ההורים המאמצים ואז בגיל 10- אמא שלי קבלה אותם לאומנה...." גילית לנו את הסוד המופלא של המשפחה שלכם.

 

[עליזה דליה]

לדיאנה גילית סוד קטן

בסד שלום זה נכון עד היום היו אצל אמי כ10 ילדים מאומנה ועד היום חלק מאם נישאר בקשרוחלק מהם נשואים וכנירה את האהבה לילדים קיבלתי דרכה,ולקבל כול ילד לפי מה שהו עבר ,ולא לשפוט אף אחד ,למרות שלנו הביולוגים לא תמיד קיבלנו את יחס החם ולהם יותר היה יחס חם ואולי יותר מתוך רחמים כי מאיתנו דרשו יותר , עליזה

 

[מייקי80]

מה לא היה בגיל ההתבגרות...../images/Emo3.gif

הייתי בהחלט מרדנית. נתחיל עם זה שלא למדתי. ז"א הייתי רשומה בבית הספר אבל חוץ מלהגיע ע"מ לפגוש את החבר´ה ואח"כ לחתוך לים או לת"א, לא הייתי מופיעה. המזל שלי היה שיש לי קליטה טובה ומהירה כך שלמבחנים תמיד ניגשתי וגם עברתי בציונים לא רעים רוב הזמן, אז המחנכת שלי שהיא אחלה אישה, טרחה בשבילי קשות כדי שלא יעיפו אותי מביה"ס. הייתי מן פריקית כזו שהולכת עם חולצות גזורות ומכנסי עור שחורים או מכנסי קורדרוי ומסתובבת בלילות בחוץ עם חברים בת"א או במסיבות והתחלתי לעשן (אמנם סיגריות אבל האמא הפולניה שלי...חרב עליה עולמה...) ואז בבית ספר החליטו שבגלל שאני ילדה מאומצת יש לי בעיות זהות ושלחו אותילפסיכולוגית של בי"ס. ואז התחיל הבלאגן: היא התעקשה (למרות שהסברתי לה 1000 פעמים) שהבעיות שלי מתחילות מבעיות זהות כי אני מאומצת. אח"כ עשו לי כל מיני מבחני אינטיליגנציה כדי לבדוק למה אני כ"כ אינטיליגנטית אבל לא מממשת את הפוטנציאל שלי... ואז היא הגיעה למסקנה שאני כ"כ עסוקה בבעיות הזהות שלי ומוטרדת מזה שלעולם לא אמצא אהבה עד שאין לי שום רצון להשקיע בשום דבר אחר... ו...(גולת הכותרת של מסקנותיה ה"חכמות"...: יש לי בעיה עם הזהות המינית שלי (בגלל שהייתי הולכת עם מכנסיים רחבות ונעליים בומבסטיות...) ואני בעצם לא בטוחה שאני אישה

באותו רגע החלטתי שאם עד עכשיו הלכתי בשביל להשתיק את ההורים שלי ואת המורים שלי, עכשיו כולם יכולים לקפוץ לי. הקטע זה שהיא התעקשה על מה שהיא אמרה אבל אפילו אמא שלי אמרה שזה שטויות במיץ עגבניות. לסיכום: בגרויות עשיתי, בחינות עשיתי רק שלא הייתי בבית הספר, אלא צילמתי את החומר ממישהי וישבתי ללמוד יום יומיים לפני הבחינה. השינוי בא לקראת סוף י"ב שאז כבר היה לי חבר רציני והתחלתי פשוט להתבגר ושיניתי קצת סגנון לבוש אבל ה"פריקיות" זה אופי, תמיד טענתי, וזה מתבטא בסגנון מוזיקה, סגנון לבוש (למרות שעכשיו אני כמעט ולא הולכת עם חולצות גזורות... וזהו: זה סיפור חיי בתיכון בגדול. אני יכולה להגיד רק שנושא האימוץ אף פעם לא היה אצלי אישיו גדול מדי, גם בתקופות רעות שכעסתי על כל העולם ושנאתי אותה ואמרתי שלא מגיעה לה לעולם שאני אפתח את התיק, זה לא היה משהו שהשפיע על כל החייפ שלי או על התפקוד שלי. רוב הבעיות שלי היו של מתבגרת רגילה... ארוך...מקווה שלא ייגעתי אתכן...

 

[*תמי...]

../images/Emo6.gif מייקי..... ../images/Emo24.gif

חלק ממה שכתבת עבר גם עלי (גם אני מאומצת). מרדנות..... שליחה לפסיכולוגית... ההתעקשות שלה לחפש בעיות איפה שאין כאלו (כל הזמן לחצה לכוון האימוץ) ומבחני אינטלגנציה במטרה לראות למה אני לא לומדת. (כלומר היה לי חינוך ים תיכוני

) וגם הקביעה הילדה יכולה- סתם עצלנית... דבר שהתברר בסוף כלא נכון- היו לי "פשוט" ליקויי למידה שלא ידעו פעם לאבחן.וזה הלך ככה: " הילדה אינטלגנטית מעל הממוצע , היא יכולה הכל היא פשוט לא רוצה". שבת שלום לכולם תמי

 

[מייקי80]

אחחחח...כמה שמוכר...

רק שאצלי אפילו היה יותר מסובך... כשהייתי בת שלוש בערך, בא להורים שלי איזה דוקטור שעשה עבודת מחקר על השוואה בהתפתחות בין ילדים מאומצים לביולוגים במשפחה ורצה לבדוק אותי. אז הוא בדק והגיע למסקנה שאכן יש לי אינטיליגנציה גבוהה ושאר ירקות... ולכן, ההתעקשות של הפסיכולוגית בתיכון הייתה עוד יותר כי הרי "הפרופסור אמר שהילדה יכולה...אז למה היא לא???" אבל האמת היא שפשוט לא התחשק לי, "השכלה ים תיכונית" היא הגדרה מדויקת... שבת שלום

 

[English]

ואני בכלל מאמצת ולא מאומצת

ועשיתי הרבה ממה שתיארת, והיו לי ריבים איומים עם הורי בעניין ה"מוכשרת אבל עצלנית". א ב ל - בגלל שאני לא מאומצת כולם ידעו שזה סתם מרד של גיל הנעורים, ואף אחד לא חפר בזה יותר מדי. פשוט חיכו שהזמן יעבור, אני אתבגר ויעבור לי. ואכן כך היה, למעשה בדיוק כמו אצלך. יש הרבה אנשי מקצוע שבוחרים בדרך הקלה של לייחס כל דבר לאימוץ, בלי לחפש משהו אחר. למשל, העובדה שילד מאומץ לא סותרת אפשרות של דיסלקסיה. בדיוק כמו שהרבה רופאים שייבדקו אדם בעל עודף משקל ייחסו לזה את כל בעיותיו ויגידו לו קודם לרזות, בלי לחפש גורמים אחרים לתלונות שלו.

 

[מיכל@ל]

מייקי

הרבה יותר קל להכניס את הילדים לתוך "קופסאות" עם תגיות מאשר לקבל את זה שזה חלק מתהליך ההתבגרות.