מאת/אלי אשד -27 אוקטובר, 2015
יצחק רבין כילד
לפני עשרים שנה בדיוק, בנובמבר 2015, נרצח יצחק רבין. את זאת יש לזכור: הרצח היה כואב כל כך לא רק משום שרבין היה ראש ממשלה ולפני כן “מר ביטחון”, כרמטכ”ל ששת הימים. יצחק רבין נחשב לסמל ולאייקון האולטימטיבי של “הצבר” ועבור מחנה “העבודה” נחשב כזה עוד מילדותו בשנות השלושים של המאה הקודמת. בתקופה זו היה תלמיד “בית חינוך לילדי עובדים”, שאותו הקימו הוריו, אשר היו פעילים בכירים בתנועת העבודה. אז שימש את בית הספר צריף שעמד בתוך בקעה מוקפת בגבעות חול. היום נמצא במקום זה “גן מאיר”.
היה זה בית ספר מיוחד במינו. אחד מעקרונות החינוך שלו היה החופש. כל ילד למד לפי נטייתו ושטחי התעניינותו. רצה – הצטרף אל הקבוצה הלומדת חשבון. רצה – יצא לעבוד בגינה או בנגרייה.
הילדים שיצאו משם נחשבו למופת לילד הארץ ישראלי של תנועת העבודה כפי שהוא צריך להיות.
על הכיתה שבה למד רבין פרסם המורה והסופר אליעזר שמאלי ב-1936 ספר בשם “בני יורה”, שבו תיאר את קורות הכיתה של יצחק רבין בשנה שבה לימד אותה. הספר הפך לסוג של יצירה מכוננת בספרות הילדים הישראלית באשר לילד “הצבר” שעד אז לא היה קיים בספרות הילדים הארץ הישראלית (להוציא בספרים בודדים מאוד כמו “עודד הנודד” של צבי ליברמן מ-1931), ומהילד יצחק רבין ציפו אנשי מחנהו לגדולות בשל השתייכותו לכיתה המיתולוגית הזאת.
באותה כיתה סיפר שמאלי לראשונה את הסיפור שהפך ליצירה הקלאסית שלו, “אנשי בראשית”, על חיי השומר אלכסנדר זייד, שגם הוא היה סוג של תיאור כיצד צריך לחיות איש תנועת “העבודה”.
יצחק רבין סיפר לימים כי שמאלי היה קורא לפני הכיתה מתוך מחברת פרק מהספר כיצד הבריח הגשם העז את משפחת השומר חרמוני אל מערה, ואחר כך התייעץ עם הכיתה כיצד להמשיך את הסיפור.
התלמיד ורבו
יצחק רבין סיפר כי לאליעזר שמאלי, לאישיותו המחנכת ולשיעוריו הנפלאים הייתה השפעה עצומה עליו ועל כל חבריו. הוא סיפר שדברים רבים שלמד ממנו נותרו טבועים בו.
1934, כיתת “בני היורה” עם המחנך הנערץ אליעזר שמאלי, יצחק רבין בשורה השנייה, שני משמאל
לימים סיפר רבין כי יום אחד קרא לו אליעזר שמאלי ואמר לו “רצוני להעיר לך יצחק, כי הישגיך בכתיבה בינוניים למדי“. אז תלה בו התלמיד את עיניו והשיב בנחת: “תראה, אליעזר. אצלנו נהוג שכל ילד לומד איך שהוא רוצה. לא הייתי מייעץ לך להנהיג עכשיו שיטה חדשה”.
אבל שמאלי לימד את רבין רבות. ראשית הוא הקנה לרבין תחושת שייכות לשטח האדמה, ואת זה עשה בשיעורי הטבע שאותם לא למדו בכיתה, אלא בטבע עצמו. שמאלי הוכיח להם כי הטבע הוא דבר חי, נושם ומדבר. הוא לימד את הילדים לא רק כיצד להביט בטבע אלא איך להבין אותו. רבין סיפר ששיעורים אלו הטביעו בו רושם עצום והעניקו לו את אהבת השטח הפתוח, את אהבת הנוף ואת כל מה שקשור לארץ.
תחושת האהבה בין הילדים והמורה הייתה ככל הנראה הדדית ונדירה. את החוויות שעברו עליהם בצריף קטן בלב החולות הנציח המורה בספר בשם “בני היורה”, שהוצג כיומן של אחת מילדות הכיתה תמר. שמאלי לא יצר שום ספר נוסף מסוג זה לגבי שום כיתה נוספת, מהרבות מאוד שאותן לימד במהלך הקריירה שלו.
הילד יצחק רבין עצמו לא מוזכר שם בשמו (אם כי שנים לאחר מכן כתב שמאלי חוברת לזכרה של רוזה, אמו של רבין) בניגוד לילדים אחרים בכיתה. שנים לאחר הפרסום המקורי, ב-1967, כאשר רבין היה רמטכ”ל מלחמת ששת הימים הנערץ שהתפרסם גם בנאומו בהר הצופים לרגל תואר כבוד שקיבל המאוניברסיטה העברית כ”דוקטור לפילוסופיה ” , פרסם שמאלי את הספר שוב, הפעם מעודכן וכולל הקדמה המתרחשת במצעד הצבאי של 1967 שבו נוטל חלק הרמטכ”ל שבה הוזכר שהרמטכ”ל המפורסם היה אחד מ”ילדי היורה”.
ככל הנראה הפרסום החדש לא היה דווקא פרי יוזמתו של שמאלי עצמו ( שלא היה בטוח שהספר מתאים לזמנים החדשים ) ,אלא יוזמתו של הסופר והעורך אוריאל אופק ,שרבין היה מפקדו בפלמ”ח וקרא את הספר בילדותו.
המשך הכתבה בתגובה
נערך לאחרונה ב:
