2 מסעדות וותיקות בחיפה

[ארצנוהקטנטונת]

מקסים.ב18-30 הרחוב עדיין פעיל אך בשלבי גוויעה

זו השעה בה אכלנו.
בצהריים יש תבשילים (באותו יום היה שעועית לבנה ובשר)
בטלפון הודענו מראש והוא לא התנגד < למרות שאמור לסגור ב19-00>עוד כמה לירות..
לצערי לא היה קוסטיצה (אמרו שאין) וגם לא עגבניות (אמרו שנגמרו)

כששאלתי על סרמאלה הוא צחק שאין כבר משנות החמישים.
טרם נתקלנו בסרמאלה בארץ.
<המאכל האהוב על בעלי אף יותר מקוסטיצה, הגירסה הרומנית היא כרוב ממולא בקוסטיצה קוביות מעושנות מטוגנות בצל מטוגן ואורז,
מבושל במי כבישה של כרוב+ עוד קוסטיצה ושמיר. מי שלא טעם לא מבין עד כמה זה טעים. לצערי רק פעם אחת אכלתי...חצי סיר!>

תיקון טועות מהביקורת שלי- נזכרתי שהיה פיתות ולא לחם ופחות התלהבתי.
היה לי כל כך נעים שבזכרון ייפיתי את החוויה כנראה.

 

[מוסדמעיין]

אין על סרמאלה.סבתא שלי היתה מכינה

מעלי חסה.עדין עדין.וזה היה טעים כל כך

 

[נסיה81]

ואם כבר בגאווה רומנית עסקינן...

גאוות יחידה : כך נשמע ישראלי גאה ממוצא רומני !

יואל ריפל

אנחנו הרומנים
זה התחיל לפני מאה עשרים שנה בערך,
כשיהודי פוקשאן יצאו לדרך
ופניהם לציון – אז פלסטינה,
שם הקימו את זיכרון ואת ראש פינה.
מאז ועד היום הם תרמו כאן, לבטח,
תרומה אדירה, בכל תחום, בכל שטח.
עצוב לי לחשוב איזה פנים
היו למדינה – בלי הרומנים.
למשל – בתחום התרבות והתיאטרון,
תמיד, תופסים הרומנים מקום ראשון:
ליה, רוזינה, מוסקו אלקלעי
טטיאנה, בודו, ניקו ניתאי…
ואיך אפשר לשכוח את הסילואטה
של המנוחה – הגברת ג'טה?
גם זמר כמו מתי כספי, הנערץ,
לפי הידוע לי, עלה מגלץ.
ננסי ברנדייס – כשכאן הסתדר לא רע
אם רק יחזור כמה שנים אחורה,
ודאי יזכור, כפי שאמרתי לו בקפה "דיצה",
שבמקום סטנד-אפ – הוא רקד פריניצה.
ושלמה ארצי, לפני שקיבל תקליט פלטינה
צריך לזכות ששורשיו מבוקובינה.
באמנות, בכלל, היה לרומנים תפקיד נחרץ:
רק נציין את מרסל ינקו, ראובן, מנדרו כץ.
בתחום הגסטרונומי – הרומנים ראשונים בליגה:
כל הצברים כבר שמעו על הממליגה.
ושכן שלי הודי מבומביי,
ימכור גם את אשתו, עבור שני מיטיטיי.
בתחום הספורט, אנחנו, הרומנים
היינו, לרב, במקומות הראשונים.
בכדורגל: מנצ'ל, בלנרו, מויסמקו.
בכדורסל: מיקי ברקוביץ ודוידסקו.
בטניס שולחן כולנו שמענו
על הכוכבת הגדולה אנג'ליקה רוזיאנו.
בקיצור, בכל תחום הרומנים הפכו לסטארים,
חוץ מתחום אחד: הפרלמנטרי.
אין לנו חבר כנסת, שר, או מנכ"ל דירקטוריון,
למרות שהאוכלוסיה שלנו, כמעט, חצי מיליון.
אגב, עשיתי חשבון ולמסקנה הגעתי,
שחצי מיליון רומנים, זה כמעט 20 מנדטים!!
אמנם, היו כמה ניסיונות בתחום הפרלמנטרי:
היה יצחק ארצי, פורז ושערי,
הייתה גם מפלגת הל"ע
אבל היום רבותי, גם הל' – אין.
ויש לי הרגשה מאוד מבוססת,
שגם בעתיד לא יהיה לנו ייצוג בכנסת.
אבל כמו שחברי הכנסת היום נראים,
זה כבוד בשבילנו – שהרומנים שם חסרים.
הייצוג שלנו הוא בתחום העשייה
בהתיישבות, במלאכה, בתעשייה.
זאת עליה שעובדת קשה ומתפרנסת,
אין לה זמן לשלוח נציג לכנסת.
כן, כמעט שכחתי מקום נוסף, אומלל,
שבו לרומנים אין ייצוג בכלל.
ראו זה נס – ראו זה פלא:
אין לרומנים נציגים בבתי הכלא.
וזה מפליא – כי הרי הדביקו לנו זנב
שהרומני לא סתם "רומני" – אלא "רומני גנב".
אם אנחנו גנבים – איך יתרצו את הפלא
שאין לנו ייצוג בבתי הכלא?!
ואיך זה שרוב הרומנים, עד כמה שלי ידוע,
חיים בצמצום, באופן צנוע,
ואיך זה שכל חיסכון
נועד ללימודי הילד בתיכון?
ואיך זה ששמחתם היחידה היא אותה השמחה
כשהמשפחה נפגשת בשבת לארוחה,
ואז, כשכולם יושבים בצוותא,
אומר הנכד – "צ'ה פאצ'י, סבתא?"
לא, רבותי, הם לא גנבים, למרות שגנבים לא חסרים.
ואם הם גנבו – פשוט גנבו את ההצגה מהאחרים.
כי זאת עליה, שקלטה את עצמה – וזאת ציונות.
הרומנים לא ביקשו טובות – לא מהממשלה ולא מהסוכנות
הם שמחים לחיות כאן בארץ האבות
שמחים בחלקם – בלי לדרוש נדבות.
לכן אסיים בכך שאומר, כי אני –
גאה מאוד להיות רומני.

תרומה קולינרית לגבי מסעדות רומניות אין לי - אנחנו עושים בבית יותר טעים

 

[סבתא רותרות]

עם כל הכבוד לריפל הוא טועה - את ראש פינה

הקימו עולים ממוינטש. רק למען האמת ההיסטורית...

 

[טלית נודדת]

בתוכנית בחיפה: גם להספיק ברכה על הדרך

איזה סנדוויץ׳! ארוחה שלמה!

 

[bruno01]

תודה על הצמד הכיפי!

על הסנדוויץ' של ברכה שמעתי רבות, ואני כבר המון זמן רוצה לנסות אותו.

גם ליאון ויוז'י נשמע כמו מקום מצוין (המון שום תמיד קונה אותי).

נראה לי שצריך לארגן יום כיף בחיפה...

 

[salo22]

בסופו של יום זה סנדוויץ

לא רוצה לקלקל הציפיות, אך אני חושב שכדאי לקחת את זה בפרופוציה. ברכה מאוד מפורסמת בעיר, אכלתי שם פעמיים לפני כמעט עשר שנים אני חושב, ולא שבתי. למיטב זיכרוני כל המוצרים תעשיתיים כולל הנקניקים, כלאמר שום דבר לא באמת ייחודי למקום למרות שבטח מגיע ממקור טוב לתחום, אבל סליחה אם אני טועה.

 

[bruno01]

גם סנדוויץ' יכול להיות חוויה מצוינת

אני לא יודע אם של ברכה הוא בוודאות כזה,
אבל יש כמה וכמה סנדוויצ'ים שהם מושלמים בעיניי, והייתי שמח לאכול אותם בכל רגע נתון בערך.

 

[salo22]

בייצור עצמי אכן

אכלתי, לא בארץ, בכאלו ש"מייצרים", פחות או יותר, את הלחמניה, הממרחים והרכיבים האחרים, זה כמובן הסנדוויץ הכי ראוי שניתן להעלות על הדעת. אני מתאר לעצמי שיש מקומות ספורים כאלה בארץ..

 

[bruno01]

לא רק.

לפעמים, גם איסוף והרכבה נכונה של חומרי גלם טובים יכולה להספיק.

בדייבוצ'קה, למשל, מכינים כריבים מצוינים, ואני לא חושה שהכל מיוצר במקום, אבל גם לקנות צריך לדעת איך ואיפה.

ב"סנדוויץ'" על נחלת בנימין מכינים כם כריכים מצוינים בעיניי, ופה זה בעיקר בזכות שילובים טעימים או דברים שהם מבשלים לבד.

גם את המזנון השנוי במחלוקת אפשר להכניס לקטגוריה הזאת.

בקיצור, לדעתי, גם בכריך שלא מכינים בו את הכל מא' ועד ת' אפשר להצטיין.

 

[ארצנוהקטנטונת]

לפי כמות האנשים שהיו שם שמוכפל ב

מספר השנים שהמקום קיים
שמוכפל בקולות ההנאה של הלקוחות
יוצאת תוצאה סופית של לא רק סנדוויץ' אלא הרולס רויס של הסנדויץ'
אכן, זה דגם ישן
אבל כמו רולס רויס ישנה - עדיין מקבלת שריקות התפעלות ...