..

[ziacT]

..

התקפלתי. אי שם לפינה שלי בתוך עצמי. אני לא יודעת את זה. גם מסביב פה לא יודעים את זה. רק לפעמים אני ככה קולטת את השתיקה שלי. ככה בהזוי הזה. ככה בבועה. אתמול יצא לי להשים לב. .... אני אדם רע. לא משנה כמה יגידו לי שזה לא נכון אני אדם רע. אני יודעת. 'אדם קשה'. סעמק. התחלתי גם לקלל. יותר כלומר. לא משנה כמה אני מנסה לנקות מעצמי, יוצא רק רוע. רק גועל. זהו. זו האמת. קשה לי לחפור עמוק בתוכי, קשה לי להסיר את השכבות של עצמי אז אני מתעסקת בדבר הראשון שאני נתקלת בו ובטוחה שאחרי שנעבור אותו הכל יהיה נקי, יהיה אפשר לנשום פה. יש בי כ"כ הרבה כעס בתוכי. רוע, כמעט טבעי שכזה.

 

[שפירית אחת]

איי-יא יאיי

לא לא לא, את לא. [אמרתי את זה בצורה הכי בנאלית שיכלתי]. ועם הקטע הספציפי הזה.. "קשה לי לחפור עמוק בתוכי, קשה לי להסיר את השכבות של עצמי אז אני מתעסקת בדבר הראשון שאני נתקלת בו ובטוחה שאחרי שנעבור אותו הכל יהיה נקי, יהיה אפשר לנשום פה." נורא הזדהתי.

 

[שפירית אחת]

בעצם

זהו לא סוף התגובה שלי. אני לא יודעת מה זה אומר, השיטה הזאת בה שתינו אוחזות ולא מרפות, אבל אני בטוחה שזה לא בריא. לא בריא בכלל. בואי נעבור את הכל לאט לאט, טוב? בואי נלך צעד צעד ונפתור כל דבר בקצב שלו. שהכל לא יראה לנו גדול מדי וענק מדי ובלתי ניתן לפיצוח, כי זה לא. ואת יודעת את זה. ואני גם כן. אז די.. ששששש.. די. מחבקת אותך באהבה כנה .

 

[Yael Floyd]

=( |מזדהה|

 

[רותי ב.]

לא מכירה אותך,

אבל קראתי פה ושם הודעות שלך פה, ואיכשהו 'ציירתי' לעצמי איזו דמות כזו, הרבה דמיונית אולי, וקצת אמיתית לא היה שם שמץ של רוע, קראתי בספר של מישהי, והיא קוראת למחשבות האלו על עצמנו "הצנזור" - הצנזור הזה הוא בהחלט מרושע - אבל הדברים שהוא גורם לנו לחשוב על עצמנו, היא מסבירה שם בספר, הם לא אמיתיים, הם נובעים מביקורות שקיבלנו, מ'איסורים', מ'דיכוי' בתקופות שונות, מוקדמות. אולי אני סתם מקשקשת ואולי יש בזה משהו. איך שלא יהיה, עם הרבה הזדהיתי.