...
אני יכולה להתנצל מפה ועד להודעה חדשה אבל זה לא יעזור. אני לא אתנצל על מי שאני. זו אני. ככה אני. אני יודעת שאף אחד לא ביקש פה התנצלות כי אחרי הכל לא קרה כלום אבל כנראה שכשמנסים לשבור פה את כל החומות מגלים שאחרי החומות יש קשרים, כאלו שקושרים חזק לכל מיני דעות/תבניות שבעבר היה נראה שטוב להיות בהם, ואחרי הקשרים יש את המגננות האלו, אלו שפתאום כאילו אף פעם לא היו שם רק כי לא היה צריך להילחם בהם, רק כי הייתי בצד שלהם. אז אני מתנצלת. אם אני כ'אני' האדם פוגע או לא מובן. לוקח זמן לכל דבר. כנראה שלהשתחרר מעצמי ייקח הרבה יותר אבל אני בינתיים שם. בלי נסיונות מיוחדים, בלי מלחמות גדולות פשוט שם. ואחת, שאמרה לי להפסיק להגיד על התשובות שלי ש'ככה אני'. שזו לא תשובה. ייקח זמן אני אומרת. ..... אז אני לא מתנצלת על כלום. רק אם פגעתי בזה שהייתי אני. 'אני' אני או 'אני' בתבניות. אני יודעת שחלק מהתבניות שבחרתי בהם פעם יכולות היום לפגוע. ייקח זמן. רק שיהיה את הזמן הזה כי יש ימים שפשוט צריך מרחב. ימים שהתבנית ההיא של פעם פשוט לא נותנת קירבה לאף אחד, היא מחזירה הכי אחורה בזה שרוצים שוב את כל הלבד הזה. את כל הלבד הכ"כ גדול. . . . . אין לי פואנטות. יש לי היום ויש לי אותי. היום זה היום, זה הכי מציאותי שאפשר לחשוב. אותי, זה הכי רחוק מהמציאות. אינספור פעמים רשמתי על המרחק הענק הזה מעצמי, על כמה הזויה אני לעצמי. על איך ששכחתי ושבעצם אני לא יודעת להיות אני. עכשיו ייקח זמן. ....
אני יכולה להתנצל מפה ועד להודעה חדשה אבל זה לא יעזור. אני לא אתנצל על מי שאני. זו אני. ככה אני. אני יודעת שאף אחד לא ביקש פה התנצלות כי אחרי הכל לא קרה כלום אבל כנראה שכשמנסים לשבור פה את כל החומות מגלים שאחרי החומות יש קשרים, כאלו שקושרים חזק לכל מיני דעות/תבניות שבעבר היה נראה שטוב להיות בהם, ואחרי הקשרים יש את המגננות האלו, אלו שפתאום כאילו אף פעם לא היו שם רק כי לא היה צריך להילחם בהם, רק כי הייתי בצד שלהם. אז אני מתנצלת. אם אני כ'אני' האדם פוגע או לא מובן. לוקח זמן לכל דבר. כנראה שלהשתחרר מעצמי ייקח הרבה יותר אבל אני בינתיים שם. בלי נסיונות מיוחדים, בלי מלחמות גדולות פשוט שם. ואחת, שאמרה לי להפסיק להגיד על התשובות שלי ש'ככה אני'. שזו לא תשובה. ייקח זמן אני אומרת. ..... אז אני לא מתנצלת על כלום. רק אם פגעתי בזה שהייתי אני. 'אני' אני או 'אני' בתבניות. אני יודעת שחלק מהתבניות שבחרתי בהם פעם יכולות היום לפגוע. ייקח זמן. רק שיהיה את הזמן הזה כי יש ימים שפשוט צריך מרחב. ימים שהתבנית ההיא של פעם פשוט לא נותנת קירבה לאף אחד, היא מחזירה הכי אחורה בזה שרוצים שוב את כל הלבד הזה. את כל הלבד הכ"כ גדול. . . . . אין לי פואנטות. יש לי היום ויש לי אותי. היום זה היום, זה הכי מציאותי שאפשר לחשוב. אותי, זה הכי רחוק מהמציאות. אינספור פעמים רשמתי על המרחק הענק הזה מעצמי, על כמה הזויה אני לעצמי. על איך ששכחתי ושבעצם אני לא יודעת להיות אני. עכשיו ייקח זמן. ....
