4.11.1995

[סיגלית 2014]

4.11.1995

היכן הייתם בלילה ההוא?

4.11.95
מוצאי שבת.
הייתי בחדרי, לומדת לקראת בחינת בגרות חורף במתמטיקה. איזה כאב ראש...
מדי פעם הייתי יוצאת מחדרי לקחת לעצמי שתייה ומעיפה מבט לעבר מכשיר הטלויזיה הדלוק. הורי צופים בטלויזיה.
לא זוכרת במדויק מה גרם לי להישאר מול הטלויזיה. כולנו צפינו באירוע התמיכה הענק שארגן השמאל הישראלי. התרגשתי. חייכתי כאשר ראיתי את ההמון קופץ לבריכה עם שלטים המדברים שלום, לא לאלימות, ומפגין תמיכה אדירה בראש ממשלת ישראל.

פתאום מבזק, דיווחים שראש הממשלה נפגע, נשמעו יריות... נחרדנו...
ישובים בשקט מול מצג הטלויזיה ציפינו לחדשות טובות. אולי זו טעות? אולי מתיחה? נאחזים בכל שביב של תקווה. הוא נמצא בחדר הניתוח, מצבו קשה אבל יציב...

ואז הגיעה ההודעה הנוראית של מאיתן הבר.
דווקא הודעתו של אהרון ברנע, ששידר בערוץ השני מבית חולים איכילוב עם פלאפון ענק צמוד לאוזנו, נחרטה בזכרוני: "יצאה ההודעה של איתן הבר. ראש הממשלה, יצחק רבין, נפטר. יותר מזה יעקב, איני יכול לומר כרגע".
הלם.
אני ואמי פרצנו בבכי כאשר יעקב איילון חזר על דבריו של ברנע. זה אמיתי?

כמעט לא ישנתי באותו הלילה. עם אוזניות צמודות לאוזניי, המשכתי להאזין לחדשות בגלי צהל וברשת ב'. אפילו הקלטתי את הפטפטת עד שנרדמתי קרוב לארבע לפנות בוקר עם כאבי ראש ועיניים נפוחות.
אותה קלטת, אותה פיסת היסטוריה, שמורה אצלי עד היום.


היכן אתם הייתם בלילה ההוא?

 

[1precious1]

לא זוכר הרבה

היינו אז זוג טרום נישואין בדירת סטודיו שכורה.
חיים סבבה, לא מחייבים עדיין, עבודות קלות ומזדמנות ולימודים.
מה שאני זוכר בבירור שישבתי לבד במיטת הפוטון שלנו, מול הטלוויזיה (האישה לעתיד כנראה עבדה איזה משמרת ערב), מול העצרת בטלוויזיה, סוג של הרגשה נעימה של "התעלות" שכן אני הלוא "שמאל מתון"....
ואז זה קרה.
&nbsp
כל מה שאני זוכר זה את עצמי בוכה.

 

[חביף]

היינו בכיכר, אבל בזמן הרצח

כבר חזרנו הביתה, היו אתנו ילדים, 6 [ יחד עם החברה שלנו, הלכנו יחד ].
הלם מוחלט.
למחרת [הייתי בשבתון ] הקדשנו את היום לזיכרון ולמורשת במפגשים בסמינר .