I FINALLY DID IT

[אחד פשוט1]

I FINALLY DID IT

לאחר תקופה ארוכה של המנעות מראיית הילדים (עקב מגבלת רשיון נהיגה שהוטלה עליי)
אז השבוע ההגבלה הוסרה סופית ורישמית

הערב נפגשתי עם הבת (עם הבן יש בעיונת שנטפל בה בהמשך)
היה מרגש וכייף
הבטחתי לה מעכשיו לא להעלם ולעשות הכל ויותר לשמור על קשר

תגידו,
מישהו או מישהי חוו כזו סיטואצייה?
איך התמודדתן\ם?

 

[עוזי טל 75]

לא הבנתי.

הילדים גרו רחוק.קיבלת שלילה ולא יכלת להגיע אליהם?

 

[אחד פשוט1]

כן

 

[עוזי טל 75]

אני כ"כ שמח בשבילך.

זה קשה לא לראות את הילדים.פשוט קשה.

 

[אחד פשוט1]

תודה תודה

זה הכי קשה בעולם
זה ממש אכל אותי
שרף לי אנרגיות בטונות

לא מאחל לשונאיי

 

[b e c k y]

ממש משמח.

אני מאחלת לשלושתיכם שזו הפרידה המאולצת האחרונה בחייכם. ומעתה לא יעמדו מכשולים טכניים בפני שמירת הקשר בינכם.

 

[אחד פשוט1]

תודה תודה

מהפה שלך ,,,,,,,,,,,

 

[והלאה וכאן]

אני מודה שאני לא מבינה את זה

למעט מצב של מעצר (בית או בכלל), אני לא מבינה מה זה "עקב מגבלת רשיון נהיגה".
איזו מן מגבלה זו? איו תחבורה ציבורית או פתרונות אחרים?
מצטערת, אבל הטעיון הזה (ששמעתי גם מאבי ילדיי) לא מובן לי ולא מקובל עלי.

 

[מתולתלת30]

מצטרפת אליך

לא היה ניתן בכלל לבקר אותם כל התקופה הזאת?
אמא שלהם לא עזרה מהצד שלה לאפשר זאת?
אפשר היה אולי לראות אותם במינונים יותר קטנים אבל עדיין יש היום תחבורה ציבורית שמגיעה לכל מקום מכל מקום.
שמחה לשמוע בכל מקרה שהדברים מסתדרים לאט לאט.

 

[אחד פשוט1]

לצערי

לא הכל שחור\לבן
נכון שיש תחבורה ציבורית ומוניות
אבל לא רק מגבלת הרשיון(אסור נהיגה) היה מעורב כאן

החשוב - שחזרנו להפגש
ואעשה הכל,הכל
שלא ייפסקו המפגשים עוד לעולם

 

[בדד1]

אמרת

ולא אמרת כלום

כמה זמן
על איזה מרחקים מדובר
גילאים של הילדים
(כאן בתוך ישראל הכל פתיר - אם לא פעמיים בשבוע אז פעם בשבועיים)
אפשר למצוא פיתרון לכל דבר (כמעט)

לא היה מצב בכל השנים שקרה משהו ולא נמצא פיתרון

 

[אחד פשוט1]

כל זה לא רלוונטי

רק שאחרי התקופה חזרנו להפגש

זה החשובמבחינתי כרגע

 

[בדד1]

זה טוב

אבל לא מצויין

(וזה רלוונטי לגבי הפעם הבאה - בתקווה שלא תקרה)

 

[Rtitan]

כן, שללו לי את רישיון הטיס שלי

אז לא יכולתי לקחת את המטוס הפרטי שלי ולבוא מארה"ב לישראל כדי לבקר את הילדים שלי כשחייתי בחו"ל... שלוש שנים הם לא ראו אותי בגלל זה - NOT!
תודה שזה אותו טיעון: אם אין לי רישיון טיס, לא יכולתי לבוא לבקר את הילדים, נכון?

אתה רציני? בגלל ששללו לך רישיון נהיגה לא ראית את הבת שלך "תקופה ארוכה"??
מה קרה? אין רכבות? אוטובוסים? מוניות? הילדה שלך לא שווה 100 - 200 שקל דמי נסיעה כדי לבקר אותה?
אתה יודע איך זה נראה מהצד שלה?
בוא אגלה לך משהו - אני רואה מהצד השני איך נראה ילד שאבא שלו לא מתאמץ במיוחד לבוא לבקר אותו, ואתה לא תאמין באיזו מהירות הילדים הללו דופקים את הסוויץ' של הלייף בין "כי אבא שלי הוא הכי בעולם" לבין "אבא שלי יכול ללכת לחפש מי ינענע אותו".
כשבעוד איזה 20-30-40 שנה הבת שלך תקבל יום אחד שיחה שאבא שלה משתין על עצמו ואין לו מי שיטפל בו, הבית שלו נראה כמו מזבלה, כולו מרוח צואה והוא מיילל בחדר המדרגות - אל תתפלא שהיא תשאל את מי שיתקשר אליה "איזה אבא? לי אין אבא!" ותנתק.

 

[jakuper]

אני מצטער, אך כולכם בשוט לא מעודנים -

לפני עשר שנים יצא חוק תחבורה חדש - אסור להעלות נוסע בתחבורה ציבורית או פרטית או פטרמפים, אם לנוסע נשלל רשיון נהגיה. הסיבה שהוצגה - שמסורבי רשיון לא ישפויעו לרעה על הנהגים/נהגי כטר/טייסים/ספנים וכדומה.

נכון, שאפילו אז היה אפשר לעשות ביקור בהליכה ברגל של כמה ימים - בדומה למסלול ישראל, אבל משרד התעשיה הוציא איסור להשתמש בנעלים במקומות ציבוריים לכל מי שנשלל לו רשיון - הסיבה, שאנשים שלא יודעים לנהוג, לא יודעים גם להתנהג, לכן אין להם מקום בציבור.

אז אתם רואים שזה היה בלתי נמנע שהבן אדם פשוט לא היה יכול לעבור את 750 המטרים שהפרידו אותו מילדיו במשך כמה שנים.
בכל אשמה הכנסת והביורוקרטיה (למה ביורוקרטיה? אבל זה ברור, הרי הביורוקרטיה, וגם שמאל, ולפעמים גם ימין, ובמקרים בודדים גם כל השאר - הם אשמים בכל)1

אז כל הכבוד שהצלחת לבסוף לפגוש את שאר בשרך ואני מקווה שלא ישללו לך עוד משהו איפ פעם (לרבות את החיים)

 

[jakuper]

סליחה, אך אצלי במקלדת "פ" נמצא קרוב

ל-"ב", לכן פמקום לכתופ "פשוט" יצא לי בשוט.
לא שהמצאתי מילה חדשה, בשוט האותיות התפלפלו. (-:

 

[המורה שושנה]

אני גם לא מצליחה להבין למה לא השתמשת בתחבורה

ציבורית?
זה לא שהילדים שלך גרים בחוץ לארץ ..... וגם אז אפשר למצוא אפשרויות .....

 

[wדה מwחת]

כן! אני חויתי כזו סיטואציה בדיוק!

הייתי בשלילה שלושה חודשים,
וראה זה פלא איך התמודדתי עם זה:

נסעתי עם אוטובוסים

ומי שרגיל להתנייד עם הרכב יודע עד כמה זה קשה,
אבל לא חיפשתי תירוצים
פעמיים בשבוע נסעתי הלוך ושוב! (ולא מדובר על נסיעה של עשר דקות, מדובר על נסיעה של שעה ורבע הלוך, שעה ורבע חזור.)

היה מאוד קשה!
אבל לרגע לא חשבתי שזו סיבה מספיק טובה כדי לא לבוא לראות את הילדים!
פעמיים התפנקתי במונית
ועוד כמה פעמים ביקשתי מחברים טובים ויקרים שייקחו אותי תמורת מחיר סמלי
ואולי פעמיים במשך שלושת החודשים (הארורים

) האלה ויתרתי, ונסעתי רק פעם בשבוע.

שמחה בשביל הבת שלך