יחיחיחחייחי
סתם נהנת לצחוק צחוק מרושע
"חופש לסלוח"
אני מצטער. באמת שאני מצטער.
לא ידעתי כמה אתה זקוק לזה סנופקין. תמיד אתה לצידי. בכול ההרפתקאות שלנו, בכל המשחקים שלנו. אפילו כשהדרקון שלי רצה אותך ולא אותי ויתרת.
אני פשוט ... מתגעגע. לא רק לך ספציפית, אלא למה שאתה מיצג.
אני מומין ביתי פשוט, בעוד שאתה... אתה החופש.
אתה לעולם לא נשאר במקום אחד יותר מידי זמן, תמיד מקם את האוהל במקומות שונים.
ובחורף תמיד הולך. כמו הציפורים כשהן נודדות להן. זה בטבע שלך.
אני זוכר כשהיית נשאר לישון בבית בהתחלה. הכול נראה כול כך תמים אז.
אני פשוט מפחד שיום אחד תחליט לא לחזור יותר.
אפילו כשגילית על אביך שהשאיר אותך לטיפול אצל אמא, והעברת לילות לא בבכי (אתה מעולם לא בוכה) אלא בבהיה למרחקים, תוהה איפה הוא עכשיו.
ואני הייתי שם לצידך. וחיכת אלי ולחשת לי באוזן תודה. "תודה שאתה תמיד לצידי מומין. אני אוהב אותך"
גם אני אוהב אותך סנופקין זה לא סוד. יותר מסניף, יותר מסנורקה אפילו, ואפילו יותר מהאביב.
אבל אתה גם אוהב את המרחקים. ואותה...
בהתחלה זה ניראה לי תמים. מאי היתה מביאה לך עוגיות והייתם צוחקים יחד.
ואז היא התבגרה ונהפכה לאשה קטנה, ואתה נהנת לבלות איתה יותר.
יום אחד לא יכולתי לסבול את התחושה של מה אתם עושים באוהל לבד רק שניכם בלילה.
אז התגנבתי אני מודה.
ואז כשהייתי מספיק קרוב, שמעתי את זה. את אותם מילים. "אני אוהב אותך מאיי"
ברחתי בוכה הביתה.
לי,,,לי מגיע לשמוע את הקול הרך שלך אומר את זה! לא לשדה הקטנה.
ועכשיו, אחרי שהרבה זמן היית נודד לבד, עכשיו היא מצטרפת אליך למסע.
ואני?
אני אשן עד האביב ואחכה לך כתמיד.
משאיר לך את המכתב הזה עד שתחזור באביב הבא.
שלך מומין טרול.
