הפסיכולוג של עצמי
New member
(משמעותית) מאשר בפרק א'?
במקרה נתקלתי במאמר הזה שכותרתו "השיעור הגבוה של כשלונות בנישואים שניים ושלישיים" (או "מדוע לנישואים שניים ושלישיים יש סיכוי גבוה יותר להיכשל").
המאמר, באופן יפה למדי, מתחיל עם הסיבות הבנאליות, כמעט אינטואיטיביות, שרובנו מכירים:
1. מספר גבוה של אנשים נכנסים לנישואים שניים במה שנקרא "ריבאונד". בדרך כלל, האנשים המעורבים הם פגיעים. הם אינם נותנים לעצמם מספיק זמן להתאושש מהגירושים או לברר את סדרי העדיפויות שלהם לפני הכניסה בברית הנישואים. הם נכנסים לנישואים הבאים מהסיבות הלא-נכונות, בלי להפנים את הלקחים מהנסיון הקודם. מה שבאופן טבעי מוביל לחזרה על אותן טעויות...
2. מי שהתגרש כבר (לפחות פעם אחת) ושרד... פוחד פחות מגירושים כפתרון אפשרי. יתכן אף שיזהה את אותות האזהרה מוקדם יותר מאשר בפעם הראשונה ויגיב מהר יותר, כדי להקטין את הנזק.
3. העצמאות ההולכת וגדלה של שני המינים (כלכלית לנשים, ביתית לגברים), גדלה עוד יותר עם הגיל והנסיון, ולכן תקפה עוד יותר לנישואים שניים ושלישיים.
אך כותב המאמר, באופן מבריק למדי, שומר את
הַדֶבֶק.
"הדבק" הוא הילדים.
במרבית הנישואים הראשונים הילדים מהווים דבק המאפשר לבני זוג להתגבר על קשיים והבדלים.
בנישואים שניים ושלישיים, לא רק שאותם ילדים לא תמיד קיימים, אלא שכשבן הזוג מביא איתו ילדים מנישואים קודמים, הם עלולים להוות דווקא מקור לחיכוכים...
אני יודע על לפחות משתתף אחד כאן שדווקא הצליח לו, דהיינו הוא מאלה שאף לא אחד מארבעת הגורמים שנמנו משפיעים לרעה על פרק ב' שלו (בינתיים
מהי הזוית האישית שלכם על הנושא?
האם מישהו כאן התנסה כבר בפרק ב' שנכשל? אם כן, מאלו סיבות?
האם מישהו התנסה בפרק ב' שעמד להיכשל אך ניצל ברגע האחרון? אם כן, איך?
מעניין אותי. אולי אלמד משהו על עצמי בדרך...
