איך מתקנים לב שבור?
להכיר מישהו חדש, להתאהב, להקשר... נתפסים כחוויה כל כך חיובית, מרגשת, מדהימה. אתה מאושר וגם האחרים רואים את זה ויש מין תחושה כזו שאתה יכול לעשות הכל, כי זה באמת נותן המון כוח, לדעת שרוצים אותנו, להיות איתנו, שמעריכים ואוהבים אותנו, שאנחנו שייכים.
אבל מה קורה כשהכל נגמר? אנחנו לא חסינים בפני לב שבור
, באף גיל. כשמערכת יחסים נגמרת, זה כואב. פתאום המון רגשות "שליליים" מציפים אותנו. אנחנו כועסים
, עצובים
, מתוסכלים
, מבולבלים
, חסרי מוטיבציה
ומיואשים
. פתאום אין חשק לכלום, רק רוצים שהכאב יגמר, אבל לכאב יש את הזמן שלו והוא מאוד חיוני כחלק מתהליך ההשלמה וההתבגרות.
מה אתם עושים כשאתם חווים משבר שכזה? איך זה משפיע עליכם?
מה עוזר לכם לקום ולהמשיך הלאה או לפחות להמשיך בשגרה עד יעבור זעם? מה באמת גורם לכם להיות אופטימיים וחזקים למרות הכאב?
מה גורם לכם להרגיש טוב יותר? להרפות את הכאב כשהוא עולה ומציף?
מה הייתם אומרים לעצמכם אם הייתם חווים כרגע שברון לב כדי לגרום לעצמכם להתאושש מהר יותר או לפחות יותר בקלות?