לזכרם
לפני שנתיים אבא שלי הקריץ מאיזה מקום בבית קופסה קטנה מעץ, עם המון המון תמונות קטנות בגודל של פספורט ישנות מאוד.
בין התמונות מצאתי את סבא וסבתא שלי כצעירים חקלאים, עם חברים שלהם וכמה טרקטורים. אפילו היו כמה תמונות חתונה שלהם
אפרופו הפורום הזה.
בין ערימת התמונות מצאתי פתק קטן, עשוי מנייר פרגמנט שקוף.
עליו היה כתוב מכתב די ארוך בעפרון חלש בשפה ששנינו לא הכירנו.
הראיתי את המכתב לאבא של פיתגורס, שאבחן שמדובר בהונגרית. הוא סרק ושלח לידידה.
הידידה אבחנה שזו סלובקית משובשת, והעבירה לתרגום.
קיבלתי למייל את התרגום, והרגשתי שזו ממש פיסת היסטוריה, והפעם מדובר במשפחה האישית שלי.
המכתב נכתב על ידי אחות של סבא אל סבא, ושם היא מספרת מה עבר עליה במלחמה, על הסבתא שמתה ממחלה והאמא שהופרדה ממנה ויותר לא ראתה אותה.
זה היה מאוד מרגש. (סבא שלי הספיק לעלות על אוניית מעפילים בלתי לגלית בשנת 39 ולכן נמלט לפני שהכל התחיל).
במשפחה שלי לא דיברו על המלחמה ההיא, וסבא שלי בכלל נפטר לפני 22 שנים. ככה שלא היה את מי לשאול.
זה היה לקבל את ההיסטוריה בפרצוף.
כואב לי על הסבל הנורא שנגרם לכל מי שהרגיש את נחת זרועם הארורה של הנאצים.
וכואב לי על סבא שלי שלא יודע שהנכדה שהכיר בגיל 6 לא שוכחת לעולם.
יהי זכרם ברוך
