מדי פעם חברה שלי מספרת לי על היום שסיפרתי לה על גלי: "הולכת להיות ביס סידרה חדשה שאני חושבת שאני ממש אוהב ויש בה מישהו שיהיה החתיך החדש".
אז כן, התחלתי להתעניין בגלי כי ראיתי ידיעה קטנה בעיתון על זה שיס רכשו אותה ואמרתי "יש!" קטן לעצמי כי אני אוהבת את יס והיה כתוב שהסדרה מצליחה בארה"ב אז מגניב, ואז ראיתי ראיונות של כריס ושל קורי אצל קונאן וזכרתי אותם לטובה וחיכיתי לגלי הזה.
ואז הגיע הפרק הרשון וכמובן שפספסתי אותו, אז למחרת אחרי הבית ספר ראיתי אותו בשידור חוזר בחדר שינה של ההורים שלי, צחקתי ממש על התמונה של האבות של רייצ'ל, האוזניים שלי התרגלו בדרגה לזמזום הדבורים שאפיין את עונה 1, ובשבוע שאחרי זה כששודר הפרק ה-2, נתפסו כל הטלויזיות אז נאלצתי לראות את הפרק בדרך אחרת... ופשוט התחלתי לראות כבר לפי הקצב שלי.
"החתיך החדש" התברר כדמות טמבלית, שאהבתי בצורה אפלטונית, שמאחוריה שחקן ואישיות מקסימה שאהבתי בצורה קצת פחות אפלטונית, והוא היווה את הדמות הראשית בתופעה שהשתלטה על חיי.
היום אני באמת ללא מילים, קשה לי לחשוב על העתיד שלנו כפאנדום בלעדיו. אני נזכרת במונשל האהובים ובפינצ'ל האהובים פחות, אבל ללא ספק משמעותיים, ונהיה לי חור בלב, שהדמעות ממהרות לזרום לי מהעיניים כדי למלא אותו ישר באותו רגע.
יש פוסט שרץ בטמבלר שמישהו כתב בו "אני מרגיש כאילו איבדתי מישהו מהמשפחה שלי" וענו לו "זה בגלל שזה בדיוק מה שקרה לנו", אני חושבת שזה מסכם את מה שאני מרגישה.
התמונה היא הפעם הראשונה שראיתי אותו. ותודה למאיה על השרשור המושקע.
