מצד אחד, סרט מאוד בוטה שלא מצנזר כמעט כלום. מצד שני, דווקא בגלל שהוא כזה, הוא מאוד אמין בעיניי ולכן כל כך כואב.
בעיניי זה סרט חובה. קודם כל להורים, שידעו שלא תמיד הם יודעים הכל, גם אם הם רוצים. צריך להיות עם עיניים פקוחות ולא לעצום את העיניים לכאב ולסבל של הנוער המתבגר שגדל בביתם. לסרט יש אמירה מאוד חזקה בכך שהוא מתמקד בעיקר במפגשים של הצעירים ולא מכניס לתמונה אף "מבוגר אחראי" שמציל את המצב, כמו בהרבה סרטים אחרים, אופטימיים יותר. כי גם בחיים, לא תמיד יש את הבן אדם הזה, שיבוא משום מקום, יתערב ויעשה צדק. לפעמים אף אחד לא יודע, לא שומע ואנחנו נשארים עם צלקות הנפש הבלתי נראות.
אהבתי את הסרט הזה, בגלל שהוא מצולם ומבוים מנקודת מבט שהיא יחסית ניטרלית. אין אשמים. יש סיטואציה שמתגלגלת במהירות במדרון הלא שפוי של היצרים והצרכים של הדמויות השונות, שבאופן כל כך טיפוסי, עיוורות זו לזו, כצפוי בגיל צעיר וחסר ניסיון, ולנזק שכל אחת גורמת בתרומתה שלה, לעצמה ולאחרים. ודווקא בגלל שאין תשובה אחת נכונה או אצבע שאפשר להפנות למישהו ספציפי - הסרט הזה כל כך חזק. כולם אחראים. כולם יכלו לעצור את ההתקדמות אל עבר הגבול הבלתי מוסרי של הניצול, האנוכיות והאטימות, אם היו בוחרים בצעד הנכון. אבל כל דמות בוחרת במה שהיא רוצה, בסיפוק של הרגע, בתהילה האישית שלה.
לדעתי זה סרט חובה, גם אם הוא קשה, לכל מי שנמצא בגיל המתאים (16+). חייבים לבוא עם ראש פתוח לסרט הזה. לראות אותו כמעין סרט דוקומנטרי, כי למרות שהוא סרט מבוים עם דמויות פיקטיביות, התוכן שלו לקוח מן המציאות המאוד קרובה לביתכם ולא ממוחו של כותב מופרע. כמובן שמי שמחפש אשמים ימצא אותם, אבל מתוך ראיית העולם שלו ולא מהאמירה האישית של הבמאי. ואולי זה גם שיעור חשוב, לדעת איפה אתה על הסקאלה. הערכים שלנו אומרים עלינו המון.
אתם מוזמנים לשתף את דעתכם אם תרצו. אשמח להביא את הנושא לדיון מעמיק יותר.
מי שראה ורוצה להוסיף תגובה שכוללת תוכן מתוך הסרט שישים את האיקון הבא -
