Whiplash ללא
אחד הסרטים המרתקים, מעניינים ומפוצצי מׂח שראיתי מזה זמן רב
. יצאתי מהסרט בתחושה של "וואו וואו וואו. מה בדיוק קרה כאן?!!!!" הרבה בזכות הסצינה האחרונה שהיתה שיא מטורף לסרט שהוא גם ככה מטלטל ומותח לכל אורכו כמעט.
את התקציר תוכלו לקרוא לבד - אני רק יכולה להגיד שמדובר בסרט סוחף לחלוטין באורך 105 דק' מהפנטות, מטרידות ועוכרות שלווה אבל גם כמה של הומור וצחוק.
מה שהכי אהבתי בסרט זה הקצב המטורף שלו, הצילומים המדהימים (קלוזאפים יפהפיים על טיפות זיעה ודם, מעברים חדים של המצלמה בהתאם לקצב המוזיקה), וכמובן המוזיקה (הקטע שעל שמו קרוי הסרט למשל הוא קטע ג'ז יפהפה וכנ"ל היצירה Caravan) ולבסוף - שני שחקנים בחסד, בעיקר ג' קיי סימונס שמוכר מתפקידו בסדרה 'אוז', שהתנהלותו בסרט דומה יותר לזה של אסיר סאדיסט מאשר של מורה למוזיקה ב-האקדמיה למוזיקה בניו יורק. הוא מטיל אימה על כל מי שסביבו, הוא הפכפך בצורה שלא תיאמן (לפעמים הוא אפילו הצליח לעבוד עליי בנחמדות שלו) והוא ממגנט בכריזמטיות שלו (לגמרי שאפו לשחקן
)
הסצינה האחרונה היא לחלוטין לא צפויה והיא משאירה רושם מאד מאד חזק. אני נותרתי כאמור הלומה לגמרי. וזה היה כיף