לטעמי
מוזיקה "עכשווית" היא כזו שנכתבה בטווח של עד 10 שנים לאחור, כי בערך אחת לעשר שנים יש איזו מהפכה.
או לחליפין בסגנון שהיה אופנתי במהלך 7-8 שנים לאחור. כל מה שלא עונה לתנאי הזה - כנראה שייך לקטגוריה השניה.
דוגמה מצויינת לעניין - אביב גפן ומדונה.
שני יוצרים שמשתדלים להתאים את עצמם לסגנון ה"עכשווי" כדי להישאר "על המפה".
כמו בכל תחום אחר, מי שממש אוהב יוצר מסויים אוהב כנראה כל מה שהוא יוצר.
לעומתו, מי שמעדיף רק את מה שבאופנה כרגע, יאהב דברים חדשים יותר, ללא קשר ליוצר.
אני חושבת שדוד לביא, למשל, הוא דוגמה למוזיקה עכשווית.
ברוח "כוכב נולד" ו-"the voice" מה שחשוב זה הפרונט, הביצוע השונה והצורה החיצונית ולא המילים והלחן.
הבחור נראה טוב ושר באופן שונה מהשטנץ ששמענו מבוגרי הלהקות הצבאיות עד שנות ה-90'.
דוגמה הפוכה - חוה אלברשטיין, שהיא בעיניי הזמרת הכי טובה שהיתה פה אי פעם.
ולא משנה שהיא מממשיכה כל הזמן ליצור ולהוציא דיסקים, היא לנצח תחשב בעיניי רבים לזמרת של "פעם".
כי היא נותנת מקום למילים וללחן, היא לא עושה מעצמה עניין והיא לא באה כדי להיות "סלב".
גם ביצירה שלה (שירים שהיא כותבת ומלחינה בעצמה) וגם בשירה שלה, יש משהו מאוד "מסביר" וגם מסביר פנים.
הכל יותר איטי, יש יותר מקום. במה שמכונה "מוזיקה עכשווית" אני מרגישה כאילו מישהו שפך עלי כמה מילים וכמה אקורדים,
לא בהכרח עם מחשבה יתרה, והמשיך הלאה לשיר הבא, העיקר יאללה שמח בכפיים ובקצב!
אני חושבת שההעדפות שלי ברורות ממה שכתבתי עד כה.