שאלון של לפני הופעה!

[MamoOoshA]

שאלון של לפני הופעה!

תזכורת:

מחר! 11.12.2014! בשעה 21:00!
היהודים! במועדון הפורום! בבאר שבע!
[רחוב ניסים אלקיים 10]


כרטיסים ניתן להזמין בטלפון: 5536* / 052-3122120
באתר, או בהנחה דרך בהצדעה.

מגיע/ה לפורום?

איך?

עם מי?

מ1 עד 10, עד כמה בא לך על ההופעה?

איזה שיר הכי היית רוצה לשמוע?

שיר שהיית רוצה להקדיש למישהו מסויים:

למי?

שיר שהיית רוצה להקדיש לעצמך:

שיר שהיית רוצה שהם יפתחו איתו:

שהם יסיימו איתו:

איפה/ליד מי תעדיפ/י לעמוד?

מישהו שהיית ממש רוצה שיגיע, אך אין באפשרותו?

הערות:


אני ממש ממש
אוהבת הופעות בב"ש

גיל

.

 

[MamoOoshA]

יו, זה היום.

מגיע/ה לפורום?

כן!
איך?

אוטובוס או רכבת להילה-לי, ומשם מונית אולי?
עם מי?

לבד ואז עם הילה-לי.
מ1 עד 10, עד כמה בא לך על ההופעה?

אני יודעת שנורא בא לי, אבל עדיין לא קולטת שזה היום.
איזה שיר הכי היית רוצה לשמוע?

יכול להיות.
שיר שהיית רוצה להקדיש למישהו מסויים:

לא יודעת.
למי?

אבל בטח זה יהיה לה.
שיר שהיית רוצה להקדיש לעצמך:

ככה אני. להיות.
שיר שהיית רוצה שהם יפתחו איתו:

להיות.
שהם יסיימו איתו:

משהו שישאיר אותי למעלה [לא לפעמים, למשל..]
איפה/ליד מי תעדיפ/י לעמוד?

קרוב-קרוב. ליד הילה-לי. ונטעל'ה!
מישהו שהיית ממש רוצה שיגיע, אך אין באפשרותו?

אחותי האהובה.
הערות:

אז להתחיל להתרגש כבר??

 

[MamoOoshA]

עניתי לעצמי לשאלון, שלא אכתוב לעצמי חוויות?

[משלבת בהודעה הזו גם את החוויות מיום שלישי בבאר שבע,
וגם את אלה משבת בזאפה ת"א.]

ההופעה בבאר שבע פשוט באה לי טוב!
התאריך נפל על חתונה של מישהי מהעבודה,
והדרך היחידה שמצאתי להתחמק מלהגיע לחתונה הייתה מחלה.
יום קודם כבר דאגתי להוציא אישור מחלה אצל הרופא,
ונהניתי לי להיות בחופש! סתם ככה! באמצע השבוע!
[זה לא קרה מאז ראש השנה, ואם אני זוכרת נכון..
גם זה נפל לי על סופ"ש]

באווירה מלאת חופש עליתי על אוטובוס לב"ש,
קצת זמן איכות עם הילה-לי
וקדימה לפורום!
ידעתי מראש שהרבה מוכרים לא יהיו שם,
אבל איכשהו זה בכל זאת היה לי מוזר.

פתיחה עם קיל מי, אני מתאקלמת.
ממשיכים עם מחפש תשובה, ואני כבר בבית.
אינטרמת לשחרור סופי של הגוף,
והנה הם עונים לי על תהיות ביני לבין עצמי עם עכשיו את.
את הכאב הזה אפשר היה לטשטש רק עם שיר אחד,
וכמה מפתיע - הם ידעו בדיוק

הזמן שלך [פלוס שחזור רגעים שגרם לי לחייך,
כאילו הרגע גיליתי כמה זה כיף לחייך].
מפה את הסדר אני כבר פחות זוכרת,
אבל זוכרת שנהניתי. והייתי הכי חופשיה שהייתי בחצי השנה האחרונה.

ההמתנה בחוץ הייתה ארוכה.
וקפואה. ממש.
אבל שווה לגמרי!
קיבלתי את המילים שהכי לא ציפיתי,
אבל מסתבר שהכי רציתי לשמוע.
וכל זה בתוך אחד החיבוקים החמים שקיבלתי.
כזה שחימם לי את הכל הבפנים. פיזית. בחיי.

ועם המילים האלה והתחושה החמה הזאת הגעתי אתמול לזאפה.
ועם עוד "לא" אחד שקיבלתי וקצת שרף אותי.
לא זוכרת מתי [או אם אי פעם] דמעתי ככה לאורך כל ההופעה,
למרות החיוכים והרגעים הקורעים שהיו..
היה לי כבד מדי. קשה מדי.
ההופעה נגמרה, וכל מה שאני הייתי צריכה זה שמישהו יאסוף אותי
לתוך חיבוק מנחם. ולא יעזוב.
זה כל מה שהייתי צריכה עד כדי כך שתכננתי לבקש שככה זה יהיה.
אבל.. זה כבר מעבר למילים. ולא הייתי צריכה להגיד,
וקיבלתי בדיוק את החיבוק שהייתי צריכה. ואפילו יותר

אני אוהבת אתכם יותר משאי פעם אהבתי,
והרבה יותר משאי פעם אוכל להסביר.
תודה לכם!