הנקה
ממרומי נסיוני הדל
אני יכולה לספר לך בקצרה מה עשיתי עד כה.
הדבר הכי חשוב היה הכנה, כלומר קראתי כל מה שיכולתי (במקרה שלי בלוגים באנגלית של אמהות שעשו את זה) והתייעצתי עם כל מי שיכולתי (כמה יועצות מתמחות). קיבלתי עצות חשובות עד לרזולוציה של מה לעשות בבית חולים מיד אחרי הלידה ובימים שאחרי, עשיתי בירורים לגבי משאבות וכריות וחשבתי המון תוך שאני מתכננת בראש איך אני מנהלת את המבצע הזה בדרך הכי טובה בלי לפגוע במשפחה. התכוננתי ללכת על זה בכל הכח ועד הסוף אך גם התכוננתי לאופציה שיהיה עלי לוותר או להתפשר על מנת שלא לפגוע במשפחה (יש גם בת גדולה שהיא עדיין די קטנה).
השבועות הראשונים היו סיוט ונוסף על הקושי הפיזי, העייפות וההחלמה מהניתוח, כל הזמן הייתי בהתלבטויות אם אני פועלת נכון ולא מעט שאלתי את עצמי למה אני עושה את זה. לא היה קל. גם עכשיו לא קל. רק השבוע, אחרי חודשיים, הרגשתי לראשונה שתי שיפורים משמעותיים. הראשונה היא שהם תופסים יחסית טוב בלי שאני צריכה במשך דקות ארוכות לגרום להם להתחבר כראוי והשניה היא שאני מצליחה להניק שתיים במקביל.
לפי הבנתי צריך המון התעקשות והתמדה כדי לעבור את התקופה הראשונית הקשה. גם אחר כך, אצלי זה עכשיו, אני חייבת להשאר עם אצבע על הדופק כדי לוודא שהתינוקות לא פוצעים אותי ושלא נגרמים בעיות אחרות (היו כבר לא מעט).
עד השבוע הייתי מניקה אותם אחד אחרי השני בסבב. לוקח לכל אחד מהם בערך שעה לינוק ובגלל שהם קטנים הם אוכלים כל 3 שעות כך שאני מניקה ברצף כל היום. הבעיות נוצרו כשאחד ינק במשך יותר משעה או כשאחד היה רעב לפני שעברו 3 שעות. היה ויש עדיין הרבה בכי ברקע. אני לא מתרגלת לבכי אבל אני מבינה שזה לא הורג ושזו המציאות כרגע ואני לא מתרגשת מהבכי ולא נותנת לזה לחרפן אותי. במשך היום, במקביל להנקה אני שואבת בכל הזדמנות כדי לוודא ריקון של השד וכדי להכין מאגר של חלב ללילה. בלילה הייתי ישנה ושואבת כל 3 שעות ובעלי או מישהו אחר נתן בקבוקים שאובים. עכשיו אני מאכילה גם בלילות וישנה בבוקר.
זה התחיל מטורף וזה עדיין מטורף אבל אני יודעת שעוד מעט ההנקות יתרווחו ויתקצרו, התינוקות יתחזקו וינקו יעיל יותר בלי לפצוע והכל יזרום יותר טוב. אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהמצב הזה זמני ושאני פועלת נכון. בתור אדם מאמין אני גם מתפללת לעזרה והכוונה מלמעלה וזה גם מחזק אותי.
כמובן צריך גם עזרה כדי שלא תצטרכי לדאוג לכלום חוץ מההנקה. אצלי אין עזרה סביב השעון אך היה סיוע פה ושם (שכנות בישלו, מתנדבות הגיעו לכמה שעות פה ושם לכלים, כביסה או ספונג'ה, חברות תרמו שעות פנויות) ואני מצידי הסכמתי ומסכימה לקבל כל עזרה מכל אחד גם אם זה בא על חשבון הפרטיות שלי. הבית קצת הפך לתחנת רכבת אבל אני מזכירה לעצמי שגם זה זמני.
אני מקווה שעזרתי במשהו. את במצב יותר פשוט ממני. רק צריך ההכוונה, הדרכה, התמדה והתעקשות וכמובן אמונה שזה אפשרי.
מוזמנת להתייעץ עוד אם תרצי, אפשר גם בטלפון.
בהצלחה!
