אזרחית שקופה
Well-known member
הצלחתי
nir.a.cohen
יום השואה הוא יום זיכרון לאומי אבל עבורי היום הזה הוא קודם כל אישי. זו הזדמנות עבורי לומר כמה מילים על סבתא שלי, סבתא לאה ז"ל, אשר רק היא ואח שלה שרדו את זוועות אושוויץ בעוד כל בני משפחתם נשרפו למוות.
סבתא, שעלתה לישראל באוניית המעפילים "לא תפחידונו", מיעטה לדבר על זוועות אושוויץ, אבל את המספר המקועקע שעל ידה לא ניתן היה להסתיר. בעבודת השורשים שלי בכיתה ז' היא הסכימה לדבר על משפחתה ומעט מעט על השואה, אפילו על המפגש שלה עם מנגלה הנאצי.
סבתא רצתה שאזכור ולא אשכח, שאזכור את העבר, את ההיסטוריה הפרטית של המשפחה שלנו כחלק מההיסטוריה של העם היהודי.
סבתא לאה הגיבורה והצנועה, התחתנה, הקימה בית בישראל, והוכיחה בחייה את התקומה. התקומה הזו גם גבתה ממנה את הנורא מכל, בתה היחידה, אסתר, נהרגה בעת מילוי תפקידה כקצינה בצה"ל.
אני זוכר היטב שסבתא התעקשה לדבר, דווקא ביום השואה, על ההווה ועל העתיד. היא דאגה להדגיש את החובה שתהיה לנו מדינה, את החובה להגן על המדינה שלנו. כל נכדיה הפכו לקצינים לוחמים בצה"ל, מגשימים עוד בחייה את צוואתה.
סבתא, בעברית הלא מושלמת שלה, בחרה ביום השואה, לדבר איתי על ערך חיי האדם, על אהבת האדם באשר הוא אדם, על אהבת האחר והשונה, על החשיבות בדאגה לחלש ולעני. היום אני מבין שלא סתם היא בחרה דווקא ביום השואה להזכיר זאת, בחכמתה הרבה היא חשבה שנכון ביום השואה לזכור את העבר אבל בעיקר ללמוד ממנו לטובת ההווה והעתיד.
היום הזה יכול להיות רק יום של זיכרון, ולאחריו נחזור לשגרת חיינו, אבל בעיניי היום הזה הוא גם תזכורת חשובה – תזכורת למחוייבות שלנו לעסוק בקדושת החיים של כל בני האדם, ובחשיבות שבאהבת האחר.
לזכור ולא לשכוח.
1h
nir.a.cohen
יום השואה הוא יום זיכרון לאומי אבל עבורי היום הזה הוא קודם כל אישי. זו הזדמנות עבורי לומר כמה מילים על סבתא שלי, סבתא לאה ז"ל, אשר רק היא ואח שלה שרדו את זוועות אושוויץ בעוד כל בני משפחתם נשרפו למוות.
סבתא, שעלתה לישראל באוניית המעפילים "לא תפחידונו", מיעטה לדבר על זוועות אושוויץ, אבל את המספר המקועקע שעל ידה לא ניתן היה להסתיר. בעבודת השורשים שלי בכיתה ז' היא הסכימה לדבר על משפחתה ומעט מעט על השואה, אפילו על המפגש שלה עם מנגלה הנאצי.
סבתא רצתה שאזכור ולא אשכח, שאזכור את העבר, את ההיסטוריה הפרטית של המשפחה שלנו כחלק מההיסטוריה של העם היהודי.
סבתא לאה הגיבורה והצנועה, התחתנה, הקימה בית בישראל, והוכיחה בחייה את התקומה. התקומה הזו גם גבתה ממנה את הנורא מכל, בתה היחידה, אסתר, נהרגה בעת מילוי תפקידה כקצינה בצה"ל.
אני זוכר היטב שסבתא התעקשה לדבר, דווקא ביום השואה, על ההווה ועל העתיד. היא דאגה להדגיש את החובה שתהיה לנו מדינה, את החובה להגן על המדינה שלנו. כל נכדיה הפכו לקצינים לוחמים בצה"ל, מגשימים עוד בחייה את צוואתה.
סבתא, בעברית הלא מושלמת שלה, בחרה ביום השואה, לדבר איתי על ערך חיי האדם, על אהבת האדם באשר הוא אדם, על אהבת האחר והשונה, על החשיבות בדאגה לחלש ולעני. היום אני מבין שלא סתם היא בחרה דווקא ביום השואה להזכיר זאת, בחכמתה הרבה היא חשבה שנכון ביום השואה לזכור את העבר אבל בעיקר ללמוד ממנו לטובת ההווה והעתיד.
היום הזה יכול להיות רק יום של זיכרון, ולאחריו נחזור לשגרת חיינו, אבל בעיניי היום הזה הוא גם תזכורת חשובה – תזכורת למחוייבות שלנו לעסוק בקדושת החיים של כל בני האדם, ובחשיבות שבאהבת האחר.
לזכור ולא לשכוח.
1h