[Bad life1]

את הכאב שיש לי בלב אף אחד לא מבין
אף אחד לא יכול לקחת
אף אחד לא שומע
ואף אחד לא יכול לעזור

"הכאב שבליבי זה כאב שאיש אינו שומע
די עד מתי אלוהי יגור העצב בליבי"

 

[Yelem תמיכה לנוער]

הכאב שבלב

יקירה,
את הכאב שבליבך אף אחד לא יוכל להבין כמוך,
אבל אני באמת מאמינה שאת מסוגלת לעזור לעצמך.
הסתיימה השנה בשירות או עוד לא?
מה התוכניות?
רותם

 

[Bad life1]

השירות עוד לא נגמר...ישלי עוד פחות מחודש עד שהוא יגמר...
התוכניות היו לעשות עבודה מועדפת ללמוד לפתוח קונדיטוריה ביתית אבל התוכניות השתנו ואני נשארת לעבוד במקום שירות שלי...
אני מאוד מבולבלת כעיקרון זה לא היה החלום שלי אבל מאוד קשה לי לעזוב שם ואני לא במצב שאני מסוגלת להתחיל במקום חדש שם זה המשפחה שלי זה הכוח שלי זה התמיכה שלי וכנראה ששם אני יישאר...
המצב הנפשי שלי מאוד קשה אני בקושי קמה בבוקר בקושי מתפקדת והיום זה התפרץ באמצע היום בעבודה התחלתי לבכות לא ידעתי מה לעשות עם עצמי זה לא אידאלי זה לא צריך לקרות אבל אני לא יודעת מה היה שם ומצאתי את עצמי בוכה ואי אפשר לעצור את הכל עכשיו צריך להמשיך לעבוד אבל לא יכולתי נכנסתי להתקף ובזמן האחרון זה קורה הרבה אני לא יודעת כבר מה לעשות ניסיתי הכל ניסיתי כל מיני סוגים של טיפול ניסיתי כדורים פסיכיאטריים כדורים הומאופתיים וכלום לא עוזר אף אחד לא מצליח לעזור לי אף אחד לא מצליח להיכנס אליי ולהבין מה קורה אני כבר מתייאשת נמאס לי לנסות למצוא פיתרון כי אין כזה

 

[Yelem תמיכה לנוער]

תכניות לעתיד

הי יקרה,
אני מבינה שכנראה יהיו שינויים בתכניות, אבל מודה שגם האופציה השנייה נשמעת לא רעה בכלל. אם מקום השירות שלך הוא מקום שתומך בך ואת מרגישה שזה הכוח שלך ומקור התמיכה שלך, ואם הם מוכנים לתת לך לעבוד שם - אז למה לא בעצם? זה נשמע אפילו נהדר.
אני לא מצליחה להיזכר איפה את עושה את השירות, אבל אולי תוכלי לשלב בין התוכניות ולהביא לשם את נושא הקונדיטוריה? אם את עובדת עם ילדים או בני נוער אני בטוחה שכולם יכולים להרוויח מזה. ובלי קשר, זה חלום נהדר!
המצב שלך בהחלט נשמע מדאיג וגם אנחנו דואגים לך. אני מבינה את הייאוש מניסיונות לטיפול ועזרה שכשלו, אבל אני מסרבת להאמין שאין עוד משהו שיכול לעזור. צריך להמשיך ולנסות למצוא את הדבר המתאים.
האם את ממשיכה להיות בקשר עם פרויקטים בעלם?
איתך,
רותם

 

[Bad life1]

היי רותם

המקום שרות שלי הוא מעון ילדים הם נהנים מעוגות פעם בשבוע ועוד כל מיני דברים במסיבות ובחגים והכל אבל זה לא החלום שלי לא קונדיטוריה ולא מעון ילדים אבל בנתיים בשלב הזה בחיים שלי אני יודעת שאני לא מסוגלת לעזוב את המעון כי אם אני יעזוב שם אני ייפול עוד יותר...
רותם אני יודעת שקשה לך ולכולם פה להאמין שאין פיתרון אבל באמת שאני כבר ניסיתי הכל ואין פתרון פשוט אין אני יצטרך להשלים עם זה שזה החיים שלי ככה הם יראו גם בעוד עשרים ושלושים שנה...אני כבר התייאשתי אין לי כוח לכלום אני בקושי קמה בבוקר ומזה כלכך פחדתי כי המעון היה הדבר שהחזיק אותי ועכשיו גם זה כבר לא מעניין אותי אני מכריחה את עצמי לקום מכריחה את עצמי לעבוד ללמוד לצאת קצת מהבית...זה לא אני והידיעה הזאת עוד יותר מקשה כל המצב הזה הוא פשוט לא אני אני לא מבינה לאן נעלמתי מילדה שמסתובבת כל היום בחוץ ילדה עם מלא חברים ילדה מרדנית ילדה שעושה שטויות שצוחקת שחייה הפכתי להיות ילדה עצובה בלי חברים שכל היום שלה זה מהעבודה לבית ואני רואה את זה כל יום מול העיניים שלי וזה מחרפן אותי...
אני בקשר לא קבוע עם הניידת של עלם בעיר שלי ובפעם בהרבה זמן אני קופצת להפוך אבל זה כבר לא מה שהיה בהפוך כולם התחלפו הכל נהיה שונה ובניידת כל מי שהייתי איכשהו קרובה אליו עזב וזה לא מרגיש אותו דבר...