שנה טובה
חדשה פה (בפורום, לא בפרדס).
נראה לי כמו שרשור מצוין להתחיל ממנו....
זו שנה עם המון התחלות, עברנו בקיץ דירה לישוב אחר, מעבר דירה שהמחשבה עליו התחילה בגלל
מערכת החינוך בישוב הקודם ובמקור חשבתי לעבור ל"עיר הגדולה" (טוב, נו, הרצליה, זה כמעט לא ?)
אבל הסתיים במעבר לישוב אחר ולא רחוק, שני רחובות ליד בן הזוג שלי ב(כמעט) שנה האחרונה.
זוגיות שהפתיעה אותי (לא צפויה, התחמקה מתחת לכל הרדארים וההגנות והחומות שבניתי בקפידה
ופשוט קרתה),
מאד.
היה לי חשוב לוודא שהישוב החדש פותר לי את הבעיות הקשות שהיו לנו קודם (החינוך היה הטריגר אבל עוד דברים הפריעו) ולעבור לשם לא *רק* בגלל הזוגיות הטריה הזו, אלא *גם* בגללה.
זה הרגיש לי נכון, אז עברנו (וגם קצת התקרבנו גאוגרפית לאבא שלהם, שגם זה תמיד מבורך ומעלה את רמת המרוצות של כל הצדדים).
לו יש ילדה בת 5 לי יש שניים בת 11.5 ובן 8.5.
יש הרבה אהבה, צעירים שכמותינו, אבל זה גם מאד לא פשוט. אף פעם לא דמיינתי כמה לא פשוט כשממש צריכים לערבב משפחות.
אז עכשיו אנחנו גרים קרוב אני והוא (כל אחד בביתו שלו), הילדים שלי כבר בבית הספר החדש ובישוב החדש והחיים לאט חוזרים למסלול, אחר ושונה אבל בתקווה רגוע.
השנה הקרובה תהיה שנה של גישושים ותהיות.
גם על הזוגיות הזו שהפכה להיות הרבה יותר צפופה, והחלטות לאן בדיוק היא הולכת מכאן.
גם על הקריירה שלי שהולכת להשתנות הרבה מינואר (מבחירה, החלטתי לעשות שינוי)
וגם על ההמשך שלנו כמשפחה - אני והילדים. האם זה המקום שלנו הישוב הזה ? האם זו היתה החלטה נכונה ?
אז ממה הגיע הזמן להיפרד ?
פחדים וחששות שהצמידו אותי לקרקע בנושא הקריירה ועבדתי קשה להמיס אותם השנה. שאריות כאבי הלב שנותרו ממקום המגורים הקודם שלנו והשנתיים הקשות שעברנו עד שעזבנו.
הבית הנפלא שלי (שבניתי לבד) שהיה מאד שימושי לנו וחשוב לנו ואהוב עלינו. בו התגבשנו מחדש כמשפחה, אני והילדים אחרי השבר הגדול של הגירושין.
אבל עכשיו הוא מילא את יעודו והגיע הזמן להמשיך הלאה - אז שימכר השנה, במחיר טוב ולאנשים טובים שיהנו ממנו הרבה. יש לי תוכניות לכסף הזה... אז יאללה.
להיפרד מכל חולי וקושי ולחץ וחשש שהיו השנה, והיו.
מה אני מזמנת לשנה החדשה ?
שבסופה דברים יהיו ברורים יותר בסופם של תהליכים שצריכים לקרות, שנדע להגיע למסקנות הנכונות.
גם בזוגיות, גם בקריירה, גם במקום המשפחתי.
אני מזמנת הרבה רוגע ושקט בתוך הבית (גיל ההתבגרות התפרץ אצלינו במלא עוזו) ואם אפשר להצליח לנהל תקשורת כלשהי עם המתבגרת הזו בתוך זה - מה טוב.
תקשורת זה תמיד דבר טוב לזמן - גם בתוך הזוגיות הזו, שעם כל הרצון הטוב לדבר ולדבר, זה לא תמיד פשוט ועדיין צריך להזכיר לעצמינו ולבטוח בצד השני ולפתוח את הלב ואז את הפה ולדבר.
הרבה אהבה לעצמי, לילדים (של שנינו), לבן הזוג שלי ולכל המשפחות והחברים שלנו.
ובריאות, כמה פשוט ככה זה חשוב.
מאחלת לכל הנוכחים בריאות ואהבה ושנה נהדרת.