../images/Emo121.gifדברים שלא מדברים עליהם, מות../images/Emo35.gif
האם שיחה על המוות היא עדיין בגדר טאבו עבור חלק מאיתנו, בבחינת – מה שלא מדברים עליו לא קורה
, או "אין צורך להזמין צרות"....
והלא המציאות שלנו עוסקת במוות יומיומי בכל המדיות האפשריות.
הנה משהו שמצאתי בין ה
ים שלי, על המוות
אין מקום עלי אדמות שבו לא יוכל המוות להשיג אותנו – אף אם נסתכל ללא הרף לכל הכיוונים כאילו היינו בארץ זרה והרת סכנות... לו היתה דרך כלשהי להסתתר ממהלומת המוות – לא אני האדם שייסוג מפניו... והרי איוולת לחשוב שתוכל להצליח בכך....
אנשים באו והלכו, הם טופפו ורקדו, ואף מילה על המוות. הכל יפה וטוב. אבל כשהמוות בא – אליהם, אל נשותיהם, אל ילדיהם, אל ידידיהם – ותופס אותם לא ערים, לא מוכנים, כי אז אילו סערות רגש מטלטלות אותם, אילו התייפחויות, איזה זעם, איזה ייאוש!!!....
כדי ליטול מהמוות את יתרונו הבולט עלינו, הבה נאמץ לנו דרך שונה בתכלית מן הדרך הרגילה; הבה נגזול ממנו את זרותו, הבה נפקוד אותו, נתרגל אליו, הבה נמלא בו את תודעתנו יותר מכל דבר אחר... איננו יודעים מתי נכון לנו המוות, לכן נחכה לו בכל מקום. להתאמן במוות פירושו להתאמן בחירות. מי שלמד כיצד למות, למד כיצד להשתחרר מעבדות." נכתב ע"י - מישל דה מונטיין.
אז מה דעתכם אנשימים
האם אנו פוחדים מהמוות
ולדבר על המוות
מדוע
ברכת דיון פורה
גילי
האם שיחה על המוות היא עדיין בגדר טאבו עבור חלק מאיתנו, בבחינת – מה שלא מדברים עליו לא קורה
