כל בוקר קצת
New member
../images/Emo142.gifבשבח הדברים החולפים../images/Emo142.gif
ליום הולדת האחרון נתנו לי (
) ספר של משורר בשם ישראל אלירז, וככה קוראים לספר, "בשבח הדברים החולפים". ובאמת מוזר לי כל פעם לגלות שהיציבות היחסית של החיים שלי תלויה בחלקה הגדול בדיוק בדברים החולפים האלה, הכל כך לא יציבים כשלעצמם. והוא כותב שם: "מה אני מבין כשאני מתחיל להבין את החולף את טבעו הפגיע של הרגע הפלאי את הסיכון שלוקחות המילים העומדות מול הדברים עם ידיים ריקות?" ...ושוב אני מוצאת את עצמי באחרי הופעה, לא מצליחה לישון, בתחושה הכי מלאה של פחד מהריקנות, הרי יש פה משהו שתיכף יעבור מן העולם, ואני מנסה להשאיר את זה עוד כאן, שלא יברח לי מבין הידיים, שיישאר, כי כל פעם מחדש אני מתפלאת עד כמה הלהיות בהופעה הזה פשוט הכי טוב לי. ומה יש להגיד. אבל אני חייבת, הכתיבה הזאת עוזרת לי להשאיר את הכל נוכח. הרצון לדייק במילים, אתם מכירים את זה. ננסה. התיישבנו, שורה ראשונה באולם הענק של שרובר, נראה קצת גדול על אביתר, והבמה מאד גבוהה – מה שבהמשך הפריע לי קצת להתחבר לסיטואציה עד הסוף. זה לא מרגיש בבית. פסנתר חשמלי על הבמה, ממש לא ברור לי למה, מהיכרותי הקרובה עם האולם הזה – מאחורי הוילונות שם מסתתרים לפחות איזה שלושה פסנתרי כנף. מילא. חדי העין הבחינו בשנית במיקרופון מיותר, וראינו את דניאל זמיר נכנס לאולם מוקדם יותר. אז כמה זה אחד ועוד אחד? או במילים אחרות – התל אביבים יכולים לקבל את אסף אמדורסקי, שהירושלמים יסתפקו באירוח ברירת המחדל... אני הגעתי להופעה הזאת אחרי יום אינטנסיבי ומועך אמוציונאלית, עם יותר מדי הרגשות, לא חשבתי שעוד נשאר לי משהו בשבילו. איך כל פעם אני שוכחת. הוא עלה, אביתר, והתחיל את "אותיות פורחות באוויר" יפה על האקוסטית, ההתחלה של הביצוע הזה קצת מחזירה את השיר למה שהוא היה פעם. הפתיחה זוהתה במהרה על ידי הקהל והשיר התקבל בתשואות, ביצוע מעולה וכל מילה נוגעת. הוא התחיל לדבר על השנה החדשה שמתקרבת, שפותחים מגירות לקראתה, ו"אני מחפש אחרי השיר הנקי. והוא? חומק..."
ו"כל בוקר קצת" כמובן, שוב ה"גיור" במילים, וסולו יפהפה של אמיר, איזה כיף שהוא כאן. "לילה כיום יאיר" הבא בתור, והנה הגיע מבט ישיר שכאילו חיבר לי את מה שעוד היה חסר עד לאותו רגע, ואביתר שר "עומד הבית שלי... שלך..." ועם המעבר המהמם הזה, איזה יופי. בכלל, בפינת "הביצוע הכי יפה בהופעה" היו חילופים מהירים, מה לעשות שפשוט כל שיר, כל שיר היה הכי יפה. לא זוכרת שאי פעם היה סיבוב הופעות כזה, לפחות מבחינת התחושה שלי בנוגע לשירים, שכל שיר בדיוק. כואב הלב מרוב יופי. אביתר דיבר על להיות שבועיים לפני ראש השנה על במה כזאת, והמאבק שבזה, בכלל עניין ראש השנה המתקרב העסיק אותו כל ההופעה, ונראה לי שגם עניין הקושי של להיות מרוכז בעצמך. זה היה לי חזק, אחרי יום לא קל כאמור, שעורר הרבה מחשבות על היכולת שלי להכיל צער וכאב של אנשים אחרים, ואם יש לי או אין לי ברירה. אז ראש השנה הביא גם את "אורייתא" ואחריו גם ניגון ראשון לראש השנה כדי "להזכיר לנו בשביל מה ולמה", משפט שחזר כמה פעמים בהופעה. "הפתעתי את החברים אבל הם יסתדרו" – אכן, אמיר כנראה השלים עם המצב ולמד לזרום עם השיגעונות של אביתר. היה יפה, כמו הכל, אבל באיזשהו מקום קצת עורר אכזבה בעקבות השירים שזה בא על חשבונם, ועל כך מיד. אביתר עבר אל הפסנתר, ל"שיר מהדיסק השני, שרק יוני ואמא שלי קנו אותו, שמו "חלון"...", קריאת התלהבות מהקהל ואביתר עשה "יש!" עם היד, ו – וואוווווו איזה ביצוע, עם קול חצי שבור וידיים שהמחישו היטב את המקומות הכואבים, כל פעם ב"הנה אני שם" אביתר הצביע אחורה, שלא לדבר על "אני זוכר שבכיתי..." שלווה בידיים לחוצות חזק חזק על העיניים, נקרע לי הלב. ופה הסטליסט אמר "מנגינה יקרה" – השפעות מבורכות של אסף? – אבל אביתר המשיך ל"יש לי סיכוי" שהיה, נו, אתם יודעים כבר, ותחושת הפספוס גדולה אף יותר כי השיר הבא בסטליסט הכתוב היה "טיפה של אור", שדולג גם הוא. אוף. אני מתגעגעת אליו. חזרה לגיטרה, וכמין חיבור בין "יש לי סיכוי" לבין "מתנות" אביתר אמר "כמה אומץ צריך כדי להתקדם, כדי לזוז הלאה. כל צעד קטן עולה לי בחיים. זה שיר על פחד..." ונראה לי שהלב שלי כבר לא יכל להישבר יותר אז נשברו כמה דברים אחרים. עוד סולו נהדר של אמיר, שהגיטרה שלו שאבה את אביתר בשיר הזה וגרמה לו לשכוח להתחיל את הבית השני וקצת ליפול לתוך המיקרופון בניסיון לחזור לקצב, ואיזה עיבוד זה, אין לתאר. "תחרות כלבים" עם הפתיח על האקוסטית, הקהל שר במקהלה ואביתר הקשיב, ורק ב"אויבים גדולים שאני טיפחתי" הוא תיקן: "מטפח". ובעצם הלב נשבר שוב. ואז הגיע ניגון נוסף ("ברשותכם נעשה עוד אחד"), ואביתר אמר שראש השנה נקרא גם יום הזיכרון: "כל השנה נוטים לשכוח, כשמתחילים – מבקשים להזכיר. בשביל מה ולמה". דווקא הפעם זה היה נשמע כאילו הם כן עבדו על זה קצת מראש, אולי לא, שוב – היה יפה, אבל הצטערתי על השירים שנפקדו בגלל הגחמות הרגעיות האלה. "אין לי הרבה שירים אופטימיים", אביתר חייך, והוסיף: "רק לאחרונה למדתי משהו על אהבה. כנראה שזה תלוי זה בזה. אבל הנה! שיר אופטימי" – "עד מחר" כמובן, אמיר עצם עיניים בריכוז כל הבית הראשון וגם המשיך קצת בשירים הבאים, זה היה מרגש לראות. לאחר מכן אביתר התחיל לצטט משיר השירים כמיטב המסורת, ואמר ש"עת הזמיר הגיע" והיה מתאים שדניאל יעלה אבל עדיין לא, וב"יונתי בחגווי הסלע" אביתר כבר התחיל לשיר את המילים ומיד המשיך ל"אבא". ובדיוק כשחשבתי לעצמי – הנה שיר שבטוח לא יעשה לי כלום, ולא יהיה הכי יפה, בדיוק אז צח עשה שם קסמים על הפסנתר ופשוט הציל לי את השיר. היה כל כך, כל כך יפה. ובלי קשר, אולי אפשר לשים את הסמפלר והמחשב ליד הפסנתר ולחסוך לבחור את כל ההליכות האלה הלוך חזור על הבמה?... סתם מחשבה. ואיזה כיף שגם הוא כאן, ושהוא לא נוסע לשום מקום (אז עוד מחשבה, אם כבר: סיבוב הופעות של רק אביתר וצח ביחד, עם שירים של שניהם. אם יהיה כזה, אני הולכת לכל ההופעות) השיר האחרון לפני ההדרן היה "כוכבי בוקר" ששכחתי כמה הוא חמוד בהופעות עכשיו, עם הקרדיטים בסוף שמושרים לפי המנגינה, והפעם כללו גם תודה "לנהג ולמבשל שלנו... שניצחתי אותו בשש בש מאחורי הקלעים, והוא חייב לי דיסק..." כל זה בשירה מרוכזת...
ליום הולדת האחרון נתנו לי (
