../images/Emo16.gif כמה הגיגים ביום הזכרון...
הרדיו מתחיל להשקיט את שיריו, הדכדוך חודר לכל פינה... שקט. מוזר. ופתאום הצפירה שמנפצת את האויר לאלפי רסיסים... ואם ביום "רגיל", אנחנו בורחים לכאן, למרחב הוירטואלי שמאחד אותנו - היום לא נוכל. כי הבריחה תוביל אותנו לזכרון. כשאני חושב על "שורשים משפחתיים" - אני, קודם כל, חושב על שורשים שנקטעו, שנגדעו, שפסקו לגדול. וכשהיום הוא יום הזכרון, אני חושב קודם כל על אמי, אשר שכלה את אחיה - דודי - במלחמת ששת הימים; ואני חושב על סבי ז"ל, שנפילת בנו עיצבה את דמותו מחדש, עד ימיו האחרונים; דודי ז"ל היה אב לילד בן 3 כאשר נפל ובנו השני נולד כמה חודשים לאחר נפילתו. היום שניהם ניגנו בתחילת המופע "שרים בכיכר". ובכל פעם שאני רואה אותם או פוגש אותם - אני חושב עליו, על דודי שלא הכרתי, על אביהם שלא זכו לגדול ביחד איתו. הרדיו מנגן שירים שקטים ובערוץ 33 ממשיכים השמות להופיע בקצב מהיריותר מאשר בשנים קודמות (צריך להספיק שמות רבים יותר באותו פרק זמן). כמה הגיגים ליום הזכרון. מי יתן ולא יתווספו לנו ימי זכרון. ארנון
הרדיו מתחיל להשקיט את שיריו, הדכדוך חודר לכל פינה... שקט. מוזר. ופתאום הצפירה שמנפצת את האויר לאלפי רסיסים... ואם ביום "רגיל", אנחנו בורחים לכאן, למרחב הוירטואלי שמאחד אותנו - היום לא נוכל. כי הבריחה תוביל אותנו לזכרון. כשאני חושב על "שורשים משפחתיים" - אני, קודם כל, חושב על שורשים שנקטעו, שנגדעו, שפסקו לגדול. וכשהיום הוא יום הזכרון, אני חושב קודם כל על אמי, אשר שכלה את אחיה - דודי - במלחמת ששת הימים; ואני חושב על סבי ז"ל, שנפילת בנו עיצבה את דמותו מחדש, עד ימיו האחרונים; דודי ז"ל היה אב לילד בן 3 כאשר נפל ובנו השני נולד כמה חודשים לאחר נפילתו. היום שניהם ניגנו בתחילת המופע "שרים בכיכר". ובכל פעם שאני רואה אותם או פוגש אותם - אני חושב עליו, על דודי שלא הכרתי, על אביהם שלא זכו לגדול ביחד איתו. הרדיו מנגן שירים שקטים ובערוץ 33 ממשיכים השמות להופיע בקצב מהיריותר מאשר בשנים קודמות (צריך להספיק שמות רבים יותר באותו פרק זמן). כמה הגיגים ליום הזכרון. מי יתן ולא יתווספו לנו ימי זכרון. ארנון