קרב הזמרים!

[Soon Forget]

../images/Emo168.gifקרב הזמרים!../images/Emo168.gif

לרגל הגעתו של הזמיר הצרוד והמופלא: כריס קורנל Vs. אדי ודר (או אם תרצו, קרב הלהקות- טמפל נגד פ"ג) אמנם אנחנו די משוחדים פה לטובת אחד מהצדדים, אבל עלה לי רעיון ממש טוב לדיון. כידוע לרובנו, השיר Times Of Trouble מהפרוייקט טמפל אוף דה דוג (פרל ג'אם+כריס קורנל) הוא בבסיסו שיר שכתב סטון גוסארד שעליו הוסיף קורנל ליריקס ומלודיה, ובמקביל הקליטה הלהקה במלואה עם אדי את הגרסה שלו לשיר- Footsteps. לדעתי זה נותן מקום ממש טוב להשוואה ביניהם, כזמרים, ככותבים וכמלחינים. אז.. מה דעתכם? Times Of Trouble השיר: http://www.youtube.com/watch?v=6TlShoR5nto הליריקס: http://leoslyrics.com/listlyrics.php?hid=nlMLYYljpx4%3D Footsteps השיר: http://www.youtube.com/watch?v=XwM4I7Ii158 הליריקס: http://leoslyrics.com/listlyrics.php?hid=2%2BvNprYcOWg%3D

 

[Anuerysm]

דעתי המשונה:

לכריס קורנל יש קול הרבה יותר מיוחד, יש לו יכולות ווקאליות הרבה יותר גבוהות (שהתדרדרו קצת בשנים האחרונות, כמו אצל וודר) והקול שלו פשוט הרבה יותר מגניב, אבל כשאני שומע את האנגר סטרייק אז הקול של וודר בא בטוב קצת אחרי קורנל, לא יכול להגיד כל כך למה, אבל זה כמו אצל הרולינג סטונס שבהרבה אלבומים שלהם יש שיר או שניים שקית' ריצ'ארדס שר וזה בעצם נותן קצת קול קצת יותר רגיל ממיק ג'אגר אבל ברור שג'אגר סולן הרבה יותר טוב ממנו אז אנלא ממש יכול לענות (אני משוחד לשני הצדדים ככה שבכלל זה מקשה עלי)

 

[nothingman1]

כן, יש בזה משהו

כשאני שומע את השיר הזה תמיד עולה לי חיוך על הפנים כשאדי מתחיל לשיר "בא בטוב" זה תיאור מדוייק

 

[nothingman1]

רעיון מגניב

מבחינת ליריקה- בד"כ אני מעדיף את אדי, ובכלליות אני מעריך יותר אדי הגישה של קורנל היא לרוב להטיח בפנים את מה שהוא רוצה להעביר, ואני לא מוצא בזה משהו מיוחד אבל אדי נתפס אצלי כמעין פילוסוף שהשתגע... יש לו נקודות מבט ותיאורים מיוחדים למצבים שהוא רוצה לתאר, ולמרות שהם עקיפים- הם ימצאו את הדרך לפגוע בלב המטרה הוא מתאר את המצב דרך הפריטים שנראים לכאורה שוליים, אבל הם אלה שהופכים את המצב להיות בדרגה שהוא (מקווה שהנקודה שלי ברורה

) מלודיה- אי-אפשר להכריע... אבל אם להתייחס לשני השירים האלה אז אני אוהב את הפזמון של 'זמני צרה', ואת כל השאר בשני השירים אני לא ממש אוהב מבחינת ניואנסים בשירה והעניין של "להכנס לשיר"- אני חושב שאדי לוקח את זה רחוק יותר מכריס (וכמובן שגם כריס תותח-על, אני מדבר על הבדל קטן) למי יש קול יפה יותר לדעתי? אני אקח את הצרחות של קורנל והשירה הנקייה של אדי שליטה בקול ומנעד- קורנל, וזה כבר לא עניין של טעם וכן, הדברים שהוא עושה מפילים אותי לריצפה לפעמים בזמן שאדי לא עושה דברים מטורפים כאלה

 

[Jagged chaos]

../images/Emo122.gifאני אנסה לא לחזור על מילים שאמרו

קול- אני לא חושב שיש מה להשוות, לאחד יש קול באס גרוני ביותר לשני קול גבוה יותר וצרחני. אני חושב שעכשיו, ששניהם בני 43- אדי ודר נשמע יותר טוב. בכל מקרה, אני חושב מצד אחד קורנל לא היה נשמע יותר טוב אם הוא היה מנסה לבצע את wash, indifference, crazy mary..... מצד שני, ודר לא יישמע כמו קורנל בחיים אם הוא ישיר "if you keep me on a leash and you drag me along" (מ-call me a dog). לחנים- קורנל בהרבבבהה. אני לא חושב שאדי וידר הוא מלחין כישרוני. into the wild הוא פשוט לא בליגה של euphoria morning. כסולן או אומן- אני חושב שקורנל טוב יותר. אבל עדיין- פרל ג'ם נשמעים טוב יותר מסאונדגרדן. פרל ג'ם הם כמו לד זפלין- שהם ארבעתם ביחד- אין שום מוזיקה שיכולה עליהם. זה נראה כאילו קורנל יכול להסתדר בעצמו (ו-יופוריה מורנינג הוכיח את זה) ו-ודר...זה נראה כאילו אינטגרלי לאמנט, מקרידי וגוסרד... ועכשיו לשאלתך- time of trouble, טוב יותר.

 

[nothingman1]

היי, הארת את עיני

שכחתי להתייחס ל-Euphoria morning זה באמת שיא ההלחנה של קורנל ואדי לא מגיע לרמה הזו... גם מעבר לעניין של שירה, באלבום הסולו של אדי יש מוזיקה מאוד לא מרשימה מבחינת לחנים ולעומת זאת ב-Euphoria morning יש הרמוניות מעניינות, מלודיות מדהימות וגם הסולואים מאוד מיוחדים אדי לא יכול ליצור דבר בסטנדרטים כאלה

 

[hitchhiker218]

נראה

מבחינת הקול,מבחינתי אדי לוקח. יש לו מן משהו מוזר שכזה בקול שאם ממש מתעמקים שומעים שהקול שלו כאילו מפוצל. זה נשמע מוזר ואולי אני יצאתי מדעתי אבל באמת!

בנוסף לזה, כשהוא שר אני מרגישה כאילו הוא מתכוון לכל מילה ומילה בשיר והוא הכי מחובר שיש. כריס קורנל-הוא מיתן את עצמו באודיוסלייב,באלבום האחרון שלו הוא כמעט ולא השאיר שריד מכריס קורנל של סאוונדגארדן וזה חבל מצד אחד, ומצד שני טוב שכך. כי אם הוא היה מנסה לצרוח כמו פעם זה היה יוצא מעפן להפליא בהתחשב בעובדה שהקול שלו חצי מת. מבחינת לחנים, זה לא ספק התחום של כריס. ליריקה-אדי... אני חושבת שהוא כותב בצורה יותר מתוחכמת. כזו שגורמת מדי פעם לחשוב "למה לעזאזל הוא התכוון?" . הוא משאיר הרבה מקום לדמיון בשירים שלו. כל אחד יכול לקחת שיר ולהרגיש שהוא פשוט נכתב עליו.... קשה לי להעביר את מה שאני מנסה להגיד על כתב..

 

[InMyTree]

הקול באמת מפוצל!

זה אשכרה נשמע ככה. אבל בטח עושים את זה בעריכה.

 

[Man in the Box1]

אמ..

קול- לכריס יש קול חד ויכולות ווקאליות ממש טובות. מבחינת שירה- הוא לוקח. הוא מסוגל להגיע לגבהים שאדי לא (או כן, אבל זה נשמע יותר מרשים אצל כריס). ויש עוד דברים שנשמעים יותר טבעיים אצל כריס אבל אני לא אפרט אותם עכשיו, מחוסר זמן. וכמובן שאני מייחס את דבריי לתקופת סאונדגארדן ושות' ולא לאלבומי סולו, כי הריי (לדעתי) באלבומי סולו כריס ממש בתחתית ואדי לוקח אותו כיום בלי להתאמץ. אדי- יש לו קול מחוספס ומאוד מיוחד, עמוק כזה. (קשה לי לבטא את מה שאני רוצה להגיד על הכתב) מבחינת ליריקה- אדי לוקח. הוא כותב בצורה מיוחדת ומסתורית, שונה מכריס. אדי כותב באפלוליות, קשה להבין במדוייק למה המשורר התכוון, אפשר לנתח את שיריו בהרבה דרכים שונות ומיוחדות. הליריקה שלו מאוד מסקרנת לטעמי. לעומת כריס שהוא מביע את תחושותיו ודבריו באופן ישיר, אין פה מסתוריות והוא לא גורם לי בתור שומע להסתקרן מהליריקה שלו. לחן- כריס לוקח. הלחנים שלו פשוט יותר מתוחכמים

 

[Jagged chaos]

שמעת את euphoria morning בכלל?

נתחיל מזה- אין לי מושג אם את/ה בן או בת....אז נדבר איתך בלשון זכר.. Euphoria morning - "באלבומי סולו כריס ממש בתחתית...". אז ככה- Carry on, מלפני שנה, באמת אלבום די חלש ומאכזב, אבל euphoria morning יחד עם temple of the dog הן היצירות הכי גדולות של קורנל (כן כן...יותר מ-superunknown, badmotofinger ו-down on the upside המבריק). הדבר הטוב ביותר שקורנל גילה על עצמו ב-euphoria סופסוף הוא שלסאונדגרדן היו יותר מידי עיבודים ארוכים והשירים שלהם, כמה שהיו טובים, היו נשמעים כאילו לא הולכים להגמר. ב-euphoria הוא עלה על הטריק של "קצר וקולע" ורוב השירים לא עוברים את ה-5 דקות (שאותו דבר, היה גם ב-temple)- וזה מה שמשאיר טעם של עוד. Follow my way ו-Disappearing one הם בלי ספק מהשירים הגדולים אי פעם שעשה בכל התקופות שלו. preaching to the end of the world, pillow of your bones, moonchild הם יצירות פופ-רוק אלטרניטיבי גדולות שפשוט אנשים לא התחברו אליהם כי כאילו בהן מנה של קורנל מעודן ויצרתי ולא רוקר שצורח בגיבוי ריפים מטאלים.

 

[Anuerysm]

גם אני לא אהבתי את יופוריה מורנינג

ובטח בטח שאנלא מצפה לאלבום שהוא דחה בשבילו את סיבוב ההופעות

 

[Man in the Box1]

אני בן.

שמעתי ולא התחברתי. קורה

 

[Jagged chaos]

טוב חבל.

אחלה אלבום. חג שמח

 

[Wine]

לא כוחות!

בזמנו לכריס קורנל היה קול גבוה וחזק, היום הוא נשמע מביך. יש איזה קטע ביוטיוב שהם שרים את הנגר סטרייק (מלפני שנתיים או שלוש) וזה פשוט ביזיון לשמוע את קורנל מזייף שם ברמות, מזל שאדי קצת איזן שם. אני בהחלט הרבה יותר אוהבת ומעדיפה את footsteps על Times Of Trouble, גם מבחינת הלחן (ששונה טיפה לטובת Times Of Trouble) גם מבחינת הקול, מבחינת הליריקה ומבחינת הביצוע. בקיצור - אדי לוקח, בהליכה, עם עיניים מכוסות ויד ימין קשורה מאחורי הגב (גילוי נאות - לא מכירה את כריס קורנל כסולן, רק מסאונדגרדן)

 

[Soon Forget]

וואו! הפתעתם אותי.

כמעט כולם חושבים שכריס הוא המלחין הכשרוני? הייתי מניחה שאם אתם אוהבים כ"כ את פרל ג'אם אתם מתחברים דווקא יותר ללחנים של ודר, הרי לאורך השנים הוא הלחין כמות מאסיבית של שירי הלהקה. בכל מקרה, על טעם ועל ריח.. למרות שאני הכי מתחברת לדעה של Wine. קול: אכן לכריס יש מנעד רחב, אבל גם אדי יכול לטפס לצלילים גבוהים במיוחד ושומעים את זה בשירים בטן, בלאסט קיס ועוד ועוד.. אבל זה נכון שכריס שולט בקול שלו טוב הרבה יותר בחלקים הגבוהים יותר של המנעד. עדיין, כמו שאמרו כבר, אדי הוא זמר של הניואנסים הכי קטנים שיש.. וזה מה שכל כך מיוחד בו וכל כך יכול לרגש. הוא מגיש את השיר בצורה מבריקה בעיני, נכנס לדמות, מספר סיפור, מעביר את המסר שלו הכי טוב שיש, ועם כל ההשוואות הטכניות, בסופו של דבר.. קורנל לעולם לא ירגש אותי, יחרפן אותי, יצמרר אותי או ייגע בי כמו שהשירה של אדי עושה. אז כריס קורנל כנראה לוקח את תואר הזמר הטוב יותר מבחינה טכנית, אבל בעיני הקול של אדי פשוט יפה ומיוחד יותר. הלחנה: אני אוהבת יותר את הלחן של פוטסטפס, שהוא אחד השירים האהובים עליי של פרל ג'אם.. ובכללי אני מאוד אוהבת את ההלחנה של ודר, כמו שאמרתי הוא הלחין המון משירי הלהקה שהיא הרי האהובה עלי Porch) Better Man, Off He Goes, MFC, Love Boat Captain, Sad ועוד המון) שניהם הלחינו לא מעט משירי "להקות האם" שלהם מה שנקרא.. ובהשוואה ביניהם אני מעדיפה את הלחנים של פרל. בהשוואה ביניהם כאמני סולו וספציפית בין אופוריה מורנינג לאינטו דה וויילד, זה נכון שהלחנים אצל כריס מעניינים הרבה יותר.. הייתי אומרת שפה זה תיקו. ליריקה: פה אין שום ספק שבעולם שאדי לוקח. דבר ראשון, כמו שמאט קמרון אמר באיזה ראיון, הוא פשוט גאון בלהתאים מילים שיושבות בדיוק על השיר. ומעבר לזה, המילים שהוא כותב פשוט מדהימות. הקטע אצלו זה שאתה לא יודע בדיוק למה הוא מתכוון אבל זה מה שמחבר אותך לשיר.. שאתה יכול לתת לו פרשנות משלך ולהרגיש כאילו הוא ממש נכתב עליך. גם קורנל כותב יפה אבל אין פה שום תחרות.. ובהשוואה בין שני השירים - Footsteps הוא המנצח בעיניי.

 

[נערת הפרחים ההזויה]

מכירה את השיר "גשם פלדה" של קורנל?

אם לא-תקשיבי לשיר ואז תגידי שהשירה של כריס קורנל היא טכנית!

 

[Soon Forget]

רוני, זה לא מה שאמרתי!

רק אמרתי שהמההיבט הטכני (מנעד רחב מאוד ושליטה בו) כריס הוא באמת הזמר הטוב יותר.. בלי להתייחס להיבטים האחרים.

 

[Anuerysm]

בליריקה שניהם לא גאוני הדור

 

[The FCRZ]

מבחינת ליריקה

לאדי מבחינת ליריקה יש מסתוריות ודרך מיוחדת לבטא את את עצמו וכשאני קורא את השירים שהוא כתב צצה לי סקרנות לדעת למה הוא מתכוון כי אפשר לפרש את השירים במיליון דרכים.. אבל אני מעדיף זמרים שנותנים לך את הסיפור בדרך ישירה, הם מספרים לך על סיפור שקרה להם בחיים או על הרגשה שהייתה להם וככה אני יכול להרגיש יותר מחובר לזמר בוא נגיד.. אני מרגיש שהם באמת נותנים לך להיות חלק מהחיים שלהם, שגם להם יש חיים וסיפורים ומחשבות והם משתפים אותך בזה.. כמו שקורנל נוהג לעשות אדי לפעמים ומנסה להיות יותר מדי מתוחכם בכתיבה שלו.. יומרני זאת המילה נראה לי בגלל זה לא בא לי להשמיץ את וודר או משהו

כי יש לו שירים מדהימים אבל נראה לי אני מתחב יותר תכתיבה של קורנל