ילדים, אמרו "לא" לבורמה(עוגיות 8/9)
(פרסום מקורי: פורום רוק ישראלי) אני לא מת על הבארבי. וואלה, אמרתם. גם כן זה. הפציץ בהצהרה. לא יותר מדי אנשים אוהבים את הבארבי. איש איש וסיבותיו. זה לא שיש לי בעיה עם המחירים (למרות שעדיף לשלם 30 ש"ח מאשר 50 ש"ח, אבל נו, דברים זולים עולים פחות). גם המיקום בסדר גמור מבחינתי - והרבה חניה אז בכלל. אבל חסר לי משהו בבארבי, הוא לא ממש כיף לי. דפנה והעוגיות זה דווקא הרבה מאד כיף בשבילי. אז התבאסתי כשהם ערקו מביתם החם והאהוב, ההייניקן הבימה, שבו הם הופיעו תקופה ארוכה ושם ראיתי אותם לראשונה, ועברו לבארבי. מה הלאה? זאפה. נו באמת. אז בהופעה הראשונה שלהם שם, שזו הייתה הופעת ההשקה, חרף האירוחים המגניבים (ימי ויסלר, רם אוריון) ובכלל, השקעה אוברול (לא כמו הבגד המצחיק של החקלאים, אלא כמו בסך הכל אך בלעז) - לא היה לי כיף. הביצועים היו טובים וגם הסאונד אבל היה חסר לי משהו. אז לא הייתי בטוח שאני בכלל רוצה ללכת לראות אותם בבארבי עוד פעם, אבל מה, הלכתי. טוב שעשיתי זאת. מדובר היה אולי באחת ההופעות הטובות ביותר שלהם שראיתי (שום דבר עדיין לא מתעלה על ההופעה האקוסטית המבריקה שלהם בסביבות פברואר, שוב, בהייניקן הבימה. הם צריכים לעבור לאקוסטי לעיתים קרובות יותר, אומר אני לכם). לא היה צפוף מדי, לא היה חם מדי, אז הסתדרתי לי על קאמל של חברים, התנפחתי מעשן וראיתי את דפנה והחברים עושים שמח. כמה שמח? טונות שמח. אחושרמוטה טונות. להתחיל את ההופעה ברצף מטורף של שירים - לא החלטה משהו. לא בשביליל פחות. היה שם את "איך", פתיח ההופעות המושלם, לא היה שם "מניאק" וחבל, היה שם "תאמיני" אם אני זוכר נכון, בקיצור, ארבעה שירים בלי מרווח נשימה אחד בודד. די! כמה אפשר! אני רוצה לנשום בין שיר לשיר, לעכל קצת, להעביר הערה מלוכלכת על אחת מהבנות היפות שעל הבמה. טוב, בסדר, לא מתחשבים בי לא צריך, אני רק אשב בחושך ואשמע הבילויים או משהו. היה איזה רגע מבריק שבו דנג'ה העבירה באופן מושלם לשיר הבא כשהתחילה לנגן את האינטרו עוד לפני שדעך הסקסופון של השיר הקודם, ו... זה נשמע טוב, אין מה להגיד. אגב דנג'ה, היפה שבנשים (הנה זרקתי את פרי המחלוקת לתוך הלהקה. אופס), היא פשוט פרחה באותו ערב. גנבה את ההצגה מדפנה (האנרגטית כתמיד) ומשימה קלה זאת לא. בין אם זה היה קומוניזם-הגיטרות המפתיע, שנבע מכל מיני תקלות טכניות בוודאי, אבל זה נראה מצחיק כל החילופים האלה. ככה זה כשאתם עולים לבמה עם שלוש גיטרות חברים, אתם מסתבכים (כמו שדנג'ה הסתבכה, באופן די מילולי, בכל הכבליזציה שהלכה שם). בדיחות פרטיות רצו יותר מאי פעם ואנחנו לא הבנו כלום אבל זה היה מצחיק. למה? כי יש אווירה. וזה הדבר שהכי עושה טוב בהופעות של העוגיות; אתה מרגיש שאתה מול חברים, בין חברים, אצל חברים, אוהבים אותך כולם ואתה אוהב אותם בחזרה, וזה מתחיל בהופעות ונגמר במיילים המצחיקים כל כך. גם מי שלא אוהב אותם צריך להרשם למיילינג ליסט. יותר שווה מכל מיילינג ליסט של בדיחה-ביום שאתם בטח מקבלים ומתביישים לספר לנו כי אנחנו - ואתם - יודעים כמה שזה מעפאן (במלרע!). ומי על ספידים? אור זובלסקי! לא יודע מה קרה לבחור שתמיד מתופף בעצלתיים (אין לי ספק שהוא גבר שבגברים ואפילו גבר שגורב גרביים גבריות במיוחד), אבל הוא תמיד בשאנטי-באנטי מאחורי התופים המונמכים משהו שלו. אור, האם זה בשביל שיותר בחורות יראו אותך וידלקו עליך? לידיעתך לפחות ארבעה ידידות שלי מטפחות קראש חמור עליך. אני שומע עליך יותר מדי. אתה בחור נחמד אבל זה מוגזם. אנא טפל בעניין במהרה, עמית קלינג. רגע, שוב: התיפוף. כן. בקיצור, לא יודע מאיפה הוא הוציא פתאום את האנרגיות המטופרות האלה, אבל הוא הפציץ. אה, ויפה לך התספורת. קיטורים אחרונים בדנוור: "מיליון" קיבל ביצוע מדהים, הטוב ביותר ששמעתי לשיר זה עד כה. "דפנה פיק" הוא ה-להיט אומנם, אבל היה עדיף לשים אותו מוקדם יותר בפלייליסט, הוא לא שיר שמתאים לסיים איתו הופעה (או לפתוח, לצורך העניין). גם ההדרן היה טיפה מבאס - נתתם בראש כל כך טוב בהופעה ואולי לא היה צריך לקלקל את המומנטום. די לשלטון העריצות של ההדרנים, תנו את ההופעה שאתם רוצים לתת ולכו הביתה לישון במיטותיכם הנעימות. השיר באנגלית, שלא בוצע יותר משנה לדברי הגברת קינן, מגניב, אבל נשמע קצת כמו כל השירים של שי נובלמן בשיר אחד וגם המבטא שלה באנגלית קצת צורם ולא נעים לאוזן. אני מעדיף את העוגיות שלי בעברית צחה. שוב, אל תבינו לא נכון, היה בסב-סבבה, וזה עוד היה בבארבי הלא אהוב עליי יותר מדי אז בכלל. אה, וביקורת בונה והצעה לפעם הבאה: אם תציינו גם את בורמה בתחילת "לנו לנו", זה יהיה נחמד. בורמה היא מדינה יפה מאד ולא מגיע לה היחס הלא נעים שהיא קיבלה מכם הערב. חוץ מזה יש קטע ממש מגניב באחד הפרקים של מייטי מקס (הסדרה הכי טובה בעולם!!) שקשור לבורמה. אם לפחות חמישה אנשים יבקשו שאני אספר אותו אז אני אספר אותו. ואם לא אז אני לא אספר אותו. ואז יהיה לכם מאד מאד עצוב, כי מהם החיים בלי מייטי מקס, או בלי בורמה? משהו כמו חיים בלי דפנה והעוגיות. בקיצור, באסה לא נורמלית.