נכשלים

[Tom Kapinos]

../images/Emo221.gifנכשלים../images/Emo221.gif

הנה מספר סצינות מהפרק. זהירות - הסצינה הראשונה שהיא סצינת הפתיחה מאוד קשה לצפייה, גם למעריצים המושבעים של פייסי-ג'ואי. פשוט קורע את הלב. http://www.youtube.com/watch?v=cKFee7gOG7A השיר של הפרק: Five For Fighting - Superman צפייה נעימה

 

[doron g3]

וואלה? גדול

אחד השירים האהובים עליי, לא ידעתי שהוא בדוסון קריק, אבל זה לא מפתיע לנוכח העובדה שהגענו לתקופה האפורה שלי בדוסון קריק, בה לא הצלחתי להתרכז ולהתמקד במרבית ההתרחשויות בעקבות הרמה, ומה שכן זכרתי כבר הדחקתי. אז תודה באמת על פיסת המידע הזו שייתכן ובכל זאת תגרום לי לתפוס את הדקות האחרונות של הפרק. בכלל אם מדברים על זה, אז באמת אם יש משהו ששמר על יציבות בדוסון קריק, אלו השירים, כאשר בעונה השלישית אפילו אפשר לדבר על שיפור אל מול העונה השנייה. כמובן ששירים לא שווים הרבה ללא דרמה טובה, אבל גם זה משהו. ובקשר לסצנה שדיברת עליה, מה הופך אותה ליותר קשה לצפייה מאשר מאות הרגעים האלו ששזורים לאורך העונה הרביעית?

 

[Tom Kapinos]

אני אענה לך אבל קודם שאלה

אתה תמיד מדבר על הרמה הנחותה והעלובה של העונה הרביעית ומעולם לא הסברת למה ("מותו" של דוסון זו טענה שטחית ולא רצינית) - אז תסביר בבקשה מדוע מבחינה טכנית ו/או רגשית אתה חושב שהעונה הרביעית נחותה. לי נראה שזה פשוט בגלל שאתה לא יכול לראות את פייסי וג'ואי ביחד (אני מקווה שזו לא הסיבה האמיתית כי אם כן הנושא דורש הסתכלות פסיכיאטרית

). למה הקטע הזה קשה לצפייה ומזעזע יותר משאר הקטעים השזורים לאורך העונה? ובכן מכמה סיבות: 1. פייסי וגו'אי שניהם רוצים להפגין את אהבתם. פייסי יודע שלג'ואי לא נעים מדוסון וזה מפריע לו. ג'ואי יודעת שפייסי יודע שלא נעים לה מדוסון והמצב הוא פשוט.. לא נעים. וברגע אחד שג'ואי 'מוותרת' לפייסי ועושה את מה שהיא באמת רוצה וזה להתמזמז מבלי לעשות חשבון - בא אותו דוסון שלשניהם לא נעים ממנו וקוטע התפתחות נורמלית של מערכת יחסים. ולכולם לא נעים. 2. דוסון - אמנם לא השלים עדיין עם הזוגיות הזאת אבל הוא גם לא רץ להתאבד ולבכות בכל הזדמנות. לא בגלל שהוא "מת" כי הוא ממש לא, למעשה הוא רק מתחיל לחיות. אבל בכל זאת לראות את החבר והחברה הכי טובים שלך (לשעבר) לא רק תוקעים לך סכין בגב, אלא גם מסובבים אותה אז זה נוראי. בהמשך העונה דוסון לאט לאט מתחיל להשלים עם העניין וגם הולכת להיות לו חברה (גרטשן

) אז אין סיבה להמשיך לרחם עליו. הדוסון האהוב עליי הוא הדוסון של העונה הרביעית - בתור דמות הוא יותר מציאותי ואמיתי משאר העונות ואני גם מאוד אוהב את העלילה שלו לאורך העונה.

 

[doron g3]

קשה להתעלם מהאירוניה שבעניין

אתה בא ותוהה על הסברים לגבי עליבותם של העונות המאוחרות לאחר ששבוע אחר שבוע אתה מתעקש לשבח ולפאר את פרקי העונה השלישית ולאחר מכן, העונה הרביעית, וזאת ע"י לא יותר משורה או שתיים בהן אתה מדבר על מופתיותם ואיכותם העילאית. אני חושב שלפחות באגף הפירוט והנימוקים אף אחד לא יכול להאשים אותי בקמצנות, אם אתה מעוניין להוכיח אותי אחרת, בבקשה, הסבר לי. ורק כדי להבהיר, לא, זה הרבה יותר מפייסי וג'ואי (למרות שהמחזה רחוק מלהיות סימפטי). ועם כל הכבוד לפגיעה בהתנהלות התקינה של מערכת היחסים החדשה ע"י דוסון, לא זועזעתי מזה.

 

[Tom Kapinos]

אני מאוד אוהב את הסיכומים שלך

ומחכה להם בשקיקה לאחר כל פרק, ברצינות. אני אמנם לא תמיד מסכים איתם אבל נהנה מכל מילה. מה שכן, אף פעם לא הבנתי מהם מה כל כך גרוע בעונה הרביעית ולמה היא נחותה ועלובה? אני מוצא בה שלמות תסריטאית, כזו שעד היום לא מצאתי באף סדרה אחרת. אני לפעמים תוהה אם אי פעם סדרה כלשהי מהז'אנר הזה תגיע לקרסוליים של DC. אצלי אין תחרות בין העונות - אני אוהב את כל העונות. הראשונה, השניה, השלישית, הרביעית וכן, גם את החמישית (ולא שונא את השישית

). תראה, בעברי נגעתי לא מעט בנושא התסריטאות וזה הדבר הראשי והעקרי שאני נותן לו את תשומת לבי שאני רואה סדרת טלוויזיה או סרט קולנוע. הדבר שהכי מעניין אותי בתחילת כל פרק הוא להציץ בכתוביות כדי לראות מי כתב אותו (אם זה טום קפינוס אני יודע שזה הולך להיות פרק טוב במיוחד

). פרקי העונה הרביעית הביאו אותי למצב של נחת ושלווה נפשית, סגירת מעגלים והתמודדות עם המציאות. הרמה הטקסטואלית הגבוהה, החכמה שמופגנת בכל הפקה של פרק, הבימוי החם והסיפורים המינוריים שנוגעים ומצמררים גורמים לי להכתיר את העונה הרביעית לאהובה עליי.

 

[doron g3]

שלמות תסריטאית זה מושג יפה

אבל גם די סתום. מה היא הנאה מהתסריט בשבילך? ניתוח קר של השינויים מהאירוע המחולל עד למהפך כולל של הדמות? רצף סיקוונסים מבוצעים לעילא? אני מודה, מעולם לא בחנתי את העונה הרביעית דרך עין מיומנת של תסריטאי מנוסה, גם חסרים לי הכישורים לעשות זאת, אבל יחד עם זאת אני לא מאמין שסדרה יכולה להצטיין בסטנדרטים אלו מבלי שהדבר ייגלה לעין בלתי מקצועית. תסריטאי מנוסה עשוי להסביר לי למה אני נהנה מהסדרה, לא איך להנות ממנה. אז מה יש חוץ מזה? נחת ושלווה נפשית? קשה לי להתייחס מבלי להבין על מה ולמה. רמה טקסטואלית? מה עוד חדש? הבעיה שמשלב לשוני גבוה הוא כלי ולא מטרה. חכמת הפקה זה מונח סתום לא פחות, כמו גם בימוי חם, ומשחק מרהיב. אין לי בעיה שתגיד לי עכשיו שזה משהו קסום אישי שאי אפשר להסביר. כמו אהבה שנוגעת בך באופן אינדיבדואלי שאי אפשר לחמוק ממנו וכל הסיפור הזה. לצורך העניין, אני מקבל את זה. מה שאני לא מבין זה למה אפשר להתאהב ללא הסבר, אבל נדרשים נימוקים מפורטים כשלא נמצא אותו חיבור נדיר?

 

[Tom Kapinos]

טוב, ניסיתי ומסתבר שזה לא הולך.

החל מעכשיו אני מפסיק להגיב להודעות שלך ואני אשמח אם תעשה גם אתה את אותו הדבר. שלום.

 

[doron g3]

חבל ומוזר שבחרת להגיב כך

אם אתה נפגעת ממשהו (שאין לי מושג מהו, אבל אם זה המקרה, אני מתנצל), אז זכותך לא להגיב לאף הודעה שאתה רוצה. יחד עם זאת, עם כל הכבוד, זכותי להגיב לכל הודעה שאני רואה לנכון, כולל הודעות שלך. אם זה מפריע לך כ"כ, אתה יכול פשוט להתעלם.

 

[ChAoS GoD]

פרק חמוד בסך הכל - אין מה להוסיף

 

[ורוניקה מארס]

הפרק

פרק טוב. לא הכי טוב שיש אבל נחמד

לי אישית, כמתה על ג'ואי-פייסי לא הפריע כל כך סצנת הפתיחה...