../images/Emo23.gifהאיש שלא האמין באהבה../images/Emo23.gif
הסיפור ארוך ושווה כל שניה של קריאה.
חמה
להכין קפה לפני, ואלה שמעשנים, זה בדיוק הזמן להביא את הסיגריות והמצית לפני שמתחילים
זהו סיפור נושן על איש שלא האמין באהבה. הוא היה איש רגיל, כמוני וכמוכם, אבל ייחודו היה באורח החשיבה שלו. הוא חשב שהאהבה אינה קיימת. כמובן שצבר חוויות רבות, בעת שניסה למצוא אהבה, והוא התבונן באנשים הסובבים אותו. חלק ניכר מחייו הוציא בחיפוש אחר אהבה, אך הוא רק נוכח שהאהבה אינה קיימת.
באשר הלך האיש, אמר לבריות כי אהבה אינה אלא המצאה של משוררים, המצאה של דתות שנועדו לתמרן את מוחם של החלוש של בני האדם, או לשלוט בבני האדם, או לגרום להם להאמין. הוא אמר שהאהבה אינה קיימת במציאות ועל כן שום אדם לא יכול למצוא אותה גם אם יחפש אותה. האיש הזה, היה אינטליגנטי ביותר, דבריו היו משכנעים מאד. הוא קרא ספרים רבים, למד באוניברסיטאות המעולות ביותר והוא היה למלומד ומכובד. הוא יכול היה לעמוד בכל מקום ציבורי, ולדבר אל קהלים שונים, והטיעון ההגיוני שלו היה מדויק מאד. הוא אמר שהאהבה היא ממש כמו סם, היא גורמת לריגוש עז אך היא יוצרת צורך עצום. אתם יכולים להתמכר מאד לאהבה, אבל מה קורה כשאינכם מקבלים את המינון היומי של האהבה שאתם זקוקים לו? ממש כמו המתמכרים לסמים, אתם זקוקים למנה היומית שלכם.
הוא נהג לומר כי מרבית הקשרים בין אהובים דומים לקשרים בין מתמכר לסם לספק הסמים שלו. זה שיש לו הצורך הכי גדול הוא המתמכר לסמים. זה שיש לו צורך מועט הוא כמו ספק הסמים. זה שיש לו צורך מועט הוא זה ששולט בכל הקשר. אפשר לראות את הדינמיקה הזאת בבהירות כה רבה מפני שבד"כ, בכל קשר שהוא, יש אחד שאוהב יותר, ויש אחד שאינו אוהב, שרק מנצל את זה שנותן את ליבו. אתם יכולים לראות כיצד הם מתמרנים זה את זה, את פעילותיהם ותגובותיהם, והם ממש כמו הספק והמתמכר לסמים. המתמכר לסמים, זה שיש לו הצורך הגדול יותר, חי בפחד מתמיד שאולי לא יהיה מסוגל להשיג את המינון הבא של אהבה או של הסם. המתמכר חושב "מה אעשה אם היא תעזוב אותי"? הפחד גורם למתמכר לסמים להיעשות רכושני מאד. "זה שלי"!! המתמכר נעשה קנאי ותובעני בגלל הפחד שמא לא יקבל את המנה הבאה. הספק יכול לשלוט ולתמרן את זה שזקוק לסם על ידי העלאת מספרן של המנות, הקטנת מספרן או הפסקתן המוחלטת. זה שיש לו הצורך הגדול ביותר נכנע לגמרי ויעשה הכל שביכולתו על מנת שלא יעזבוהו לאנחות.
האיש הסביר לכל מדוע אהבה אינה קיימת. "מה שבני אדם מכנים 'אהבה' אינו אלא קשר של פחד המתבסס על שליטה. היכן הכבוד? היכן האהבה שלטענתם הם חשים? אין שום אהבה. זוגות צעירים הניצבים למול נציגי האל, לנוכח משפחותיהם וידידיהם, משמיעים הבטחות רבות זה לזה: לחיות יחד לעד, לאהוב ולכבד זה את זה, לסייע ולעודד זה את זה בזמנים הטובים כמו בזמנים הקשים. הם מבטיחים לאהוב ולכבד זה את זה, ומתחייבים לעוד ועוד הבטחות. אך מה שמדהים הוא העובדה שהם בעצם מאמינים בהבטחות האלה. אבל אחרי הנישואין – כעבור שבוע, חודש או חודשים אחדים – אפשר לראות שאין הם מקיימים אף לא אחת מההבטחות האלה". "מה שתמצאו תחת זאת היא מלחמת שליטה, כדי לקבוע מי יתמרן את מי. מי יהיה הספק ומי יהיה המתמכר? אתם מגלים שאחרי חודשים אחדים, הכבוד שהם נשבעו לתת זה לזה נעלם ואיננו. תוכלו לראות את הכעס, את הרעל הרגשי, את האופן שבו הם פוגעים זה בזה לאט לאט, והרעל הולך וגדל עד שהם אינם יודעים מתי האהבה חדלה. הם נשארים יחד מפני שהם חוששים להיות לבד, חוששים מהדעות והפסיקות של הזולת, וגם פוחדים מהשיפוט וההשקפות של עצמם. אבל איפה האהבה?"
הוא נהג לטעון כי ראה זוגות ותיקים רבים שחיו יחד שלושים שנה, ארבעים, חמישים והיו כל כך גאים על כך שחיו יחד את כל השנים הללו. אבל כשהם דיברו על הקשר שלהם אמרו בעצם "שרדנו את מוסד הנישואין". פירוש הדבר שאחד מהם נכנע לרעותו, בשלב מסוים, אחד מהם ויתר והחליט לשאת את הסבל. בעל הרצון החזק יותר ביותר והצורך הפחות ביותר ניצח במלחמה, אבל איפה הלהבה שמכנים אותה אהבה? הם מתייחסים זה אל זה כאל חפצים. "היא שלי". "הוא שלי". האיש המשיך לדבר על כל הסיבות ששיכנעו אותו כי האהבה לא קיימת, והוא אמר לשומעיו "כבר עשיתי את כל זה. לא אתיר עוד לאיש לתמרן את המוח שלי ולשלוט בחיי בשם האהבה". טיעוניו היו הגיוניים ביותר, והוא שכנע רבים בכל הדברים שאמר. האהבה אינה קיימת. ואז, יום אחד, כשהאיש הזה טייל בפארק, ראה אשה יפהפיה יושבת על ספסל ובוכה. בכייה עורר את סקרנותו. הוא התיישב לצידה, פנה אליה בשאלה אם הוא יכול לעזור לה. הוא שאל מדוע היא בוכה. האם אתם יכולים לשער בנפשכם את הפתעתו כשהיא אמרה לו שהיא בוכה מפני שהאהבה אינה קיימת? הוא אמר – זה מדהים... אשה שמאמינה כי האהבה אינה קיימת!! מובן מאליו שהוא רצה לדעת עליה יותר.
-מדוע את אומרת שהאהבה אינה קיימת? "טוב, זה סיפור ארוך" היא השיבה. "נישאתי כשהייתי צעירה מאד, עם כל האהבה, כל אותן אשליות, מלאה בתקוות כי אחלוק את חיי עם הגבר הזה. נשבענו להיות נאמנים זה לזה, לנהוג בכבוד ודרך ארץ, והקמנו משפחה. אך עד מהרה הכל השתנה, אני הייתי האשה המסורה שטיפלה בילדים ובבית. בעלי המשיך לפתח את הקריירה שלו, ההצלחה והתדמית שלו מחוץ לבית היו חשובים לו יותר מאשר המשפחה שלנו. הוא חדל לכבד אותי ואני חדלתי לכבד אותו. הכאבנו זה לזה ובשלב מסוים גיליתי שאינני אוהבת אותו וכי הוא לא אוהב אותי". "אבל הילדים זקוקים לאב וזה היה התירוץ שלי להישאר ולעשות כמיטב יכולתי כדי לסבול אותו. אך הילדים גדלו כבר ופרחו מהקן. כעת אין לי עוד תירוצים להישאר איתו. אין שום כבוד, אין שום רוך. אני יודעת שאפילו אם אמצא מישהו אחר, מצב הדברים לא ישתנה, מפני שהאהבה אינה קיימת. אין טעם לחפש משהו שלא קיים. משום כך אני בוכה."
המשך כבר מגיע
הסיפור ארוך ושווה כל שניה של קריאה.
