טוב אז...
סגרתי שבת ב3.12 ובאותו יום לא הרגשתי טוב אז הלכתי לראות חובשת שאמרה לי לקבוע תר לאותו יום אצל הרופאה, אבל המחשבים שלהם נפלו ולא נתנו לי להכנס. חזרתי למשרד והקצינה שלי ניסתה לדאוג שכן אכנס לרופאה, בינתיים איחרתי לקחת נשק ולעליית משמר. כשהגעתי לעליית משמר באיחור של חצי שעה כל החיילים של קריית השמירה ידעו שאני לא מרגישה טוב, כי כבר עידכנו אותם וכך גם המפקד התורן. שמרתי את שתי השמירות בחמישי ובשישי כשעדיין לא הרגשתי טוב קמתי מוקדם ובקשתי לראות חובש פעם שניה. המפקד התורן לא הסכים בטענה שאני צריכה לשמור אבל הייתה לי שעה עד השמירה שלי. רבתי אית קצת והוא התקשר לקצינה שלי ורבתי איתה. בינתיים הקפיצו מישהי מהקריית שמירה לשמור במקומי. לבסוף עליתי לשמירה באיחור של שעה. אחרי השמירה הלכתי לראות את החובש שאמר שהוא לא יכול לעשות כלום חוץ מלתת לי אקמו וקלגרון ושאכנס לרופאה ביום ראשון. אחר כך שמרתי כרגיל, חוץ מזה שבכיתי שם הרבה אבל נרגעתי כשבן דוד שלי בא לבקר אותי.
וזהו יום ראשון המפקד שלי שפט אותי ל21 יום רק בגלל שאני מש"קית חינוך ואני אמורה לחנך את החיילים ולהוות דוגמא. בסוף קיצרו לי בשלושה ימים. אבל חוץ מכמה פעמים שעשיתי להם את המוות ולא הפסקתי לבכות או שלקחו אותי לפסיכיאטר במיון, היה לי תכלס כייף עם כל מדור לוגיסטיקה ועוד כמה מרותקים.
