כשאני הייתי בגיל הזה
שום איום בעונש לא היה עוזר, לרוב אלה לא היו יוצאים אל הפועל וגם כאשר כן זה לא היה דבר שלימד משהו להמשך (לרוב עונשים חסרי משמעות של לא לגעת במחשב עד מחר החל משעות הערב כשאנחנו ממילא הלכנו לסבתא שלי ולאחר מכן ממילא הלכתי לישון...). מה שכן, ידעתי תמיד מהם הגבולות האמיתיים, ולא העזתי להתקרב אליהם.
כשאני הייתי בגיל הזהראש בראש? מזכיר לי נושנות
היו כאלה סיטואציות השכם וערב, ממה שזכור לי היתה לי גישה "בוגרת" וטיעונים רציונליים שלעיתים לא אפשרו תשובות הגיוניות, פרט לזה שאני ילד "אז די". בקיצור - עד היום ההורים שלי מספרים לי שאני "לימדתי" אותם מה זה להיות הורים, הייתי הקשה ביותר, ללא פחדים מאיומים ועם גישה משלי לעולם שסבב אותי. ו... נו טוב יש עוד הרבה, אבל זה לא משהו להתפאר בו, לא?
שום איום בעונש לא היה עוזר, לרוב אלה לא היו יוצאים אל הפועל וגם כאשר כן זה לא היה דבר שלימד משהו להמשך (לרוב עונשים חסרי משמעות של לא לגעת במחשב עד מחר החל משעות הערב כשאנחנו ממילא הלכנו לסבתא שלי ולאחר מכן ממילא הלכתי לישון...). מה שכן, ידעתי תמיד מהם הגבולות האמיתיים, ולא העזתי להתקרב אליהם.