../images/Emo39.gif

והנה הסיפור שלי.. קודם כל, פורום נפלא, נישאתי לפני 13 שנים, (ילדה בת 22) בתוך כחודש נקלטתי להיריון... בשבוע שמיני לאחר לילה שלם ללא שינה (כאבי בטן איומים), הגענו לבית חולים ובבדיקת אולטרא סאונד הסתבר שישנם שני שקי הריון, ההריון תקין עד לשבוע 12 שאז הקאתי כ-3 ימים רצופים (ולי אמרו שזה עודף הורמונים), שלאחריהם הלכנו לרופאה וכמו שאנו מראים לה את צילומי האולטרא סאונד והיא אומרת לנו "אבל זה לגבי אז...", מעלה אותי למטה לאולטרא סאונד,,,ונו... עכשיו יש לנו שלישיה, כן, פשוט כך ישר לאשפוז בעלי הפסיק לדבר שלושה ימים,,, (אחר הסתבר שפתחתי דרך במשפחה אחותי נכנסה להריון עם תאומים וגם בנות דודותי)... ואני בכיתי ושאלתי אותה כמו שזה "איך אני הולכת לסחוב את זה"? הגובה שיחק תפקיד, גובהי פחות ממטר שישים), וככה כמו שאני יוצאת ונכנסת לבית חולים (הייתי מתייבשת המון), בשבוע 20 החלתי להרגיש בבית כאבי גב שהיו הולכים ובאים ושעות כך ואני לא מבינה שזה בעצם צירים...הובלתי לאחר כבוד לבית החולים תה"ש, וישר העלו אותי לחדר לידה, התחלתי עם ריטודרין (וחטפתי אלרגיה העלתי דופק של 180 ותפחתי)... לאחר מכן החלו עם עירוי עם מגנזיום (וואלה חשבתי שכך אנשים מתים)... אוקצור... לאחר שבוע שלם בחדר לידה כשכולם מסביבי יולדות ואני שוכבת הפוך כדי לא ליצור לחץ על צוואר הרחם, וכל רגע בודקים פתיחה..(בחיי שהתחלתי לבקש כסף מהרופאים על כל בדיקה).... ילדתי את שלושתם בלידה טבעית (לפחות זה היה מהיר וקל!!) ובקשתי מהרופאים ומהמילדים שהיו שם (נו מה? בית ספר עשיתי להם)...לא להראות לי ולא לגלות לי את מינם... היום אני הרבה שנים מאחרי זה יש לנו שלושה ילדים אחרים (בבודדת יותר קל) מקסימים מדהימים שהגדולה כבר עוברת אותי בגובהה שתי בנות ובן, ולצערי הרב, בהליכי גירושים.. מידי פעם... אבל מידי פעם מתגנבת לה דימעה על שלושה אחרים שבליבי תמיד תהיה להם פינה חמה... מקווה שלא העמסתי יותר מידי... אבל רציתי למסור שיש תקווה ולא להתייאש... זהו... אז באמת שיהיה לכם קל והרבה כיף...ולגברים שמציצים ופוחדים לדבר על רגש אז תתחילו גם לכתוב זו לא בושה...
 

sivanori

New member
../images/Emo24.gif

ליבי איתך. ואני קיוויתי שאחרי כל כך הרבה שנים זה מפסיק לכאוב ...
 
למחפשת את האושר שוב...../images/Emo140.gif

תודה רבה על הברכות על הפורום... מקווה שתמשיכי למצוא בו עניין! מאחל לך שתמצאי את האושר שוב בקרוב (אין סיבה שלא נכון?)
כתבת בין היתר כי...מקווה שלא העמסתי יותר מידי... אבל רציתי למסור שיש תקווה ולא להתייאש... אז לידיעתך, הודעות וסיפורים מן הסוג שלך מעודדות את חברות וחברי הפורום בצורה משמעותית, והן לא מעמיסות כלל... כולנו כמעט כאן עברנו טראומה קשה ומילת עידוד כמו שלך מאד מוסיפה ותורמת. המשיכי לבקר בפורום לתמוך ובמידת הצורך, ברגעים שעצוב לך...להיתמך!בשביל זה כולנו כאן... ממני, תמיד איתנו
 
למעלה