פרה של שוקולד
New member
../images/Emo41.gifביוגרפיה של דנידין../images/Emo41.gif
אם התוכנית הראשונית שלו היתה יוצאת לפועל, היום דנידין היה ממלא אולמות, אבל לא בדיוק בזכות המוזיקה שלו, אלא בעקבות הסטאנד-אפ בעזרתו תכנן להתרומם. לפני הצבא הוא אף עזב לאילת וניסה את כוחו, אולם ההופעות היו כושלות, הקהל לא ממש צחק, ורוני לוי הבין שעתידו נמצא כנראה במקום אחר. חלומו הנוסף היה טלוויזיה, ולמרות שהיה לו רזומה מסוים בנושא - השתתפות בתוכנית נוער קהילתית בערוץ המקומית והתארחות ב"קומדי סטור" - חוסר הביטחון שנוצר בו בעקבות כישלונות הופעות הסטאנד-אפ מנע ממנו להתמיד ולהמשיך הלאה. לוי הצעיר לא מצא את מקומו בשכונה. הוא עבד בעבודות מזדמנות כמו שיפוצים ומכירת דיסקים מזויפים בשוק. הגיוס הציל אותו מחיי בטלה ושעמום, מה גם שבתקופת הצבא הוא התחבר לסצנת ההיפ-הופ, הכיר את אבי מסיקה, ובהמשך הופיע איתו עם פריצת הלהיטים "תני לי אהבה" ו"מציאות מדומה". עד אז הוא אימץ את שמות הבמה "פרינס" ו"החשוד המיידי", אבל בעקבות התחושה שהוא נותר בצל לעומת מסיקה, מן רואה ולא נראה, המעבר לשם דנידין היה אך טבעי עבורו. המרירות שהתגבשה אצל דנידין בהמשך להתעלמות היחסית ממנו גרמה למשקעים בין השניים, ובסופו של דבר הם החליטו להיפרד כידידים, מעט אחרי שדנידין השתתף גם באלבומו השני של מסיקה, "ילדים גדולים", בו ביצע את החידוש ל"אבל אני תמיד נשאר אני". הדרך החדשה של דנידין קיבלה דחיפה משמעותית אחרי שהוחתם בבייס רקורדס כאחד מכוחות ההיפ-הופ המובילים בלייבל. הסינגל הראשון שלו כסולן, "המנגינה שלי", נכלל באוסף "Now Hip Hop" של הליקון, וזכה להצלחה רדיופונית משמעותית. כעבור מספר חודשים החל לשחרר את הסינגלים הרשמיים מתוך אלבום הבכורה שלו "מחזיק מעמד", בו שיתף פעולה עם אלון דה לוקו, שורטי, אילן בבילון ואומנים אחרים. לקוח מ-MOOMA
אם התוכנית הראשונית שלו היתה יוצאת לפועל, היום דנידין היה ממלא אולמות, אבל לא בדיוק בזכות המוזיקה שלו, אלא בעקבות הסטאנד-אפ בעזרתו תכנן להתרומם. לפני הצבא הוא אף עזב לאילת וניסה את כוחו, אולם ההופעות היו כושלות, הקהל לא ממש צחק, ורוני לוי הבין שעתידו נמצא כנראה במקום אחר. חלומו הנוסף היה טלוויזיה, ולמרות שהיה לו רזומה מסוים בנושא - השתתפות בתוכנית נוער קהילתית בערוץ המקומית והתארחות ב"קומדי סטור" - חוסר הביטחון שנוצר בו בעקבות כישלונות הופעות הסטאנד-אפ מנע ממנו להתמיד ולהמשיך הלאה. לוי הצעיר לא מצא את מקומו בשכונה. הוא עבד בעבודות מזדמנות כמו שיפוצים ומכירת דיסקים מזויפים בשוק. הגיוס הציל אותו מחיי בטלה ושעמום, מה גם שבתקופת הצבא הוא התחבר לסצנת ההיפ-הופ, הכיר את אבי מסיקה, ובהמשך הופיע איתו עם פריצת הלהיטים "תני לי אהבה" ו"מציאות מדומה". עד אז הוא אימץ את שמות הבמה "פרינס" ו"החשוד המיידי", אבל בעקבות התחושה שהוא נותר בצל לעומת מסיקה, מן רואה ולא נראה, המעבר לשם דנידין היה אך טבעי עבורו. המרירות שהתגבשה אצל דנידין בהמשך להתעלמות היחסית ממנו גרמה למשקעים בין השניים, ובסופו של דבר הם החליטו להיפרד כידידים, מעט אחרי שדנידין השתתף גם באלבומו השני של מסיקה, "ילדים גדולים", בו ביצע את החידוש ל"אבל אני תמיד נשאר אני". הדרך החדשה של דנידין קיבלה דחיפה משמעותית אחרי שהוחתם בבייס רקורדס כאחד מכוחות ההיפ-הופ המובילים בלייבל. הסינגל הראשון שלו כסולן, "המנגינה שלי", נכלל באוסף "Now Hip Hop" של הליקון, וזכה להצלחה רדיופונית משמעותית. כעבור מספר חודשים החל לשחרר את הסינגלים הרשמיים מתוך אלבום הבכורה שלו "מחזיק מעמד", בו שיתף פעולה עם אלון דה לוקו, שורטי, אילן בבילון ואומנים אחרים. לקוח מ-MOOMA
