דודו טסה וברי סחרוף- התחרות!!

lollapalooza

New member
../images/Emo41.gif דודו טסה וברי סחרוף- התחרות!! ../images/Emo41.gif

אחרי ששני האמנים שיתפו פעולה בסינגל "תריב עני וותרוך", הגיע הזמן שגם שני הפורומים ישתפו פעולה, בתחרות חדשה (באדיבותו הרבה של ארתור, מנהל פורום דודו טסה, ואף באדיבותו הרבה יותר של דודו טסה עצמו). פירוש שם הסינגל בעברית הוא "אל תעזבי אותי ותלכי". לכן אנחנו קוראים לכם, חברי שני הפורומים, וגולשי תפוז בכלל, לספר לנו על הפרידה הכי כואבת/ מרגשת/ מיוחדת שהייתה לכם אי פעם. חמשת הסיפורים הטובים ביותר שייבחרו על ידינו, יזכו בעותק של הסינגל המשותף של דודו וברי. בהצלחה!
 

סנאי נדיר

New member
פרידה.

"תגידי לו שזה נגמר, תגידי לו שאת עוזבת. תאמרי לו שהלב אמר, שכבר הגיע השלכת. למרות שהוא אוהב אותך, תגידי לו שלא יבטח, את לא עוזבת בגללו, זה בגללך, תגידי לו..." אוטובוס מלא, אין מקום תחנה מרכזית, אוטובוס ריק נסיעה ארוכה בית ריק וקאיה. נכנס לחדר לוקח את "ואיך שלא" הממוסגר הולך לסלון, פושט מדים. דמעות... חוזר לחדר, מוציא תמונה שהדפסת לי נוגע בתמונה... אמא נכנסת, שואלת מה קרה. סיפרתי, וצעקתי מרוב בכי. התחברתי לראות אם כתבת. כל החדר מלא בך, כל החיים שלי מלאים בך, אני רק מקווה שעשית את ההחלטה הנכונה אני רק מקווה שיהיה לך טוב ושיהיו לך חיים מדהימים ושתמצאי בנאדם ראוי ליופי ולכישרון שזכיתי להכיר בך. אני בוכה, ואני ממשיך לבכות, והדמעות קורעות לי את הגרון, וכל דבר מזכיר לי אותך. ואני, הדפוק מכולם, עשיתי את זה במו ידי. אני רק מקווה שהחיים שלך יתמלאו שמחה וכיף. ומתמוטט מכאב, ומתמוטט מאובדן, קורא את "שוכב על מיטה", שכל כך מתאים לי לכתוב, ומנסה למצוא איכשהו נחמה. אבל פשוט לא מוצא. בכל מקום שאליו תלכי אני אהיה שם, עם עצמי. אני אהיה לבד, מכוסה בשמיכה דקה כי קיץ עדיין, עם גליל נייר טואלט רך שאמא קונה, עם דמעות וייבבות של בכי, ועם כאב של אגרוף עמוק עמוק אל תוך הלב. אני לא לעולם לא אסלח לעצמי. אני מאחל לך רק טוב. ובוכה, ועדיין בוכה, ומחפש דרך לסיים את המכתב שלא ידעתי איך להתחיל ובחיים לא חשבתי שאני אתחיל מכתב שכזה, וחושב עלייך שוב, ורע, וכואב, ואני סובל. "מוריד את המשקפיים, מתכסה בשמיכה. הדמעות ממשיכות. השפתיים עקומות. כאב גרון של בכי. רחמים עצמיים. כל-כך רע. כל-כך רע לי. אני רוצה מקום אחר. אני לא מאושר. אני סובל...." אני לעולם לא אפסיק לאהוב אותך. לעולם לא.
 
הפרידה שלי....

אוקי...התלבטתי אם לכתוב את זה פה... הפרידה שלי היא מחבר שהיתי איתו 7 חודשים.. אני חילונית,לגמרייי....ברמה שבבית שלי אוכלים דברים לא כשרים(אני אומנם אוכלת רק כשר אבל בבית לא),לא שומרים שבת אף אחד בבית,כלום!!ההורים שלי אפילו לא צמים בכיפור,אני ואחותי היחידות ששומרות מסורת והכל... והחבר שלי היה דתי,מה זה דתי?חרדי!!שחור לבן,חרדי חזק... אז זה התחיל ככה.... הכרתי אותו בפורום בתפוז,ראיתי שיש סיכוי לאיזה משו ונפגשתי איתו(לא לבד כמובן-מהסיבה היחידה שלא ראיתי שום דבר מלבד תמונות שלו ולא דיברנו מעבר לדיבור בטלפון) נוצר חיבור,פגישה,שניה כבר הינו ממש ביחד... דיברתי איתו חודשיים לפני שנפגשתי איתו ... בתחילת הקשר כמובן אמר לי: לא אבקש ממך שום דבר משתהיה את עצמך,לא אבקש שתלבשי ככה וככה,לא מכריח אותך לשמור כלום חוץ משבת. התאים לי כמובן וזה מה שאפשר לי להכנס איתו למערכת יחסים. אחרי 7 חודשי תמימים הדרישות הגיעו,כל מה שהוא אמר שהוא לא יבקש ממני הוא ביקש...וזהו,הקש ששבר את גב הגמל היתה הדרישה האחרונה שהוא ביקש,אמרתי לו שאני רוצה להפרד,רציתי שהפרידה תגמר טוב אבל היא לא נגמרה טוב,כאב לי כל כך בהתחלה,יומיים ראשונים של כאב,לא נתתי לעצמי להכנס לדיאון בגלל מישהו...אחרי שבוע כבר שכחתי ממנו לגמריי....המשכתי בחיים שלי , לא נשברתי... זאת היתה האהבה הכי גדולה שהיתה לי בחיייםםם!!רציתי שהיא תמשך. אני גאה בעצמי שהמוח יותר חזק מהלב שלי,פעלתי בהגיון ולא לפי מה שהלב אמר.ידעתי שהחיים שלי ושלו יהרסו אם אני יענה בחיוב לדרישות שלו,לכתוב את הדרישות פה זה דיי מוגזם,אני חושבת שהבנתם את העיקרון... רוב האהבות הטובות ביותר נגמרות בסופו של דבר,ככה החיים,וצריך להמשיך אותם. אחרי פרידה נדמה שהעולם נחרב וכאילו זהו החיים השתנו לעד אבל הם לא...תמיד יש את אלו שאהבו,אוהבים,ויאהבו אתכם.... בהצלחה לכולם ותאכלו הרבה שוקולד
 
למעלה