אממממממ....
גאגא היא לא סתם "פופ". היא לקחה את הפופ צעד אחד קדימה והפיחה בו חיים חדשים. ה"פופ" קיים אפשר לומר בהערכה גסה משנות ה- 50. הוא חווה לא מעט עליות ומורדות, אבל נאלץ בעיקר "להתחרות" מול הרוק, שעם השנים הפך לפופולארי לא פחות מהפופ. בחוגים מסויימים אפילו יותר. בעד שמוזיקת הרוק ייצרה תמיד אמירה (שלגבי הכנות והעומק שלה אפשר להתווכח) התמקדו בעולם הפופ בעשיית שירים טובים "וזהו". מעטים יצאו מהשבלונה ועשו מוזיקת פופ עמוקה ועשריה (נפשית וחומרית) - כמו מייקל ומדונה. בעשור האחרון, בעיקר בשל כירסום המדיה האינטרנטית בהכנסות הזמרים, וכן צימצום הדיון התרבותי- מוזיקלי, עברו היוצרים ליצירה יותר פשוטה. המוזיקה עצמה פחות התאמצה לחדש, וגם העטיפה החיצונית הפכה פשוטה יותר. כמובן שגם בעשור הנוכחי ניתן לראות יוצאי דופן כמו מדונה כמובן, וגם גוון סטפאני (שהשקיעה גם היא במוזיקת פופ עשירה ובקליפים ולוקים וכו'). כך גם ג'סטין טימברלייק (במיוחד באלבום השני), כריסטינה אגילרה ב"בק תו בייסיקס", ביונסה עם אבלום קונספט משובח ושיווק יצירתי, וריהנה, שהזרימה סינגלים מהאלבום הקודם שלה בכמות שמזכירה את ימי הזוהר של ג'קסון. אבל גאגא הרעידה את עולם הפופ, בכך שהפכה אותו ל"פופ ארט" אמיתי. היא ממלאת במשמעות כל שיר ושיר שלה. דואגת להפקות נוצצות ומעניינות- ומשקיעה בקליפים ובהופעות טלוויזיוניות כמו שאף אחד אחר לפניה לא עשה. לכן היא זוכה להערכה רבה גם לאנשים שבדר"כ מעדיפים רוק. ייתכן וגאגא תוביל את מהפכת הפופ (גרידא), שיחזור למקום הראוי לו בעולם. ויכול להיות שזאת תופעה חולפת. אני אופטימי. מעניין יהיה לראות איך מדונה, שכבר ישרה קו עם הבינוניות היחסית באלבום האחרון שלה, תתמודד עם המהפך הזה.