שאלה לגבי הרחבת המשפחה

[AY1]

../images/Emo41.gif שאלה לגבי הרחבת המשפחה

האם אתן באמהות עובדות מחוץ לבית בנוסף למטלות הבית והילדים מרגישות שזה גורם שיכול להשפיע על הבאת ילד נוסף ? מצד אחד מאוד בא לי עוד ילד וגם הגיל לא הולך וקטן מצד שלי גם ככה קשה לי עם עבודה במשרה מלאה + בית + 2 ילדים + בעל

אז מה יהיה עם תינוק נוסף?

 

[חולת מנגו]

אני כבר עם 3

והתכנון שלנו הוא בהחלט עוד 1-2. אבל ממש לא כרגע. כשהילדים יגדלו ואני אהיה מבוססת במקום העבודה - בעז"ה נוכל להגיע גם לזה.

 

[חולת מנגו]

ושלא יהיה ספק

ה-1-2 המתוכננים - בנות בלבד, כן?

 

[AY1]

ברור ../images/Emo70.gif ../images/Emo13.gif ../images/Emo57.gif

 

[הילהל]

מאוד משפיע

לא רק בגלל העומס (אם כי גם זה שיקול) אלא גם הרבה בגלל הקריעה שנקרעתי נפשית בחזרה מחופשת הלידה של מיה הארכתי לחמישה חודשים, וזה לגמרי לא הספיק לי הייתי מאוד לא שלמה עם ההכנסה שלה לגן הייתי באבל ממש, דיכאון נוראי ועד עכשיו אני מרגישה שזה משפיע על היכולת שלי "לשחרר" אותה. אני ממש אמא קרציה אמרתי לבעלי שאני אחשוב על עוד ילד, כשאנח אדע שאני יכולה לקחת לעצמי את הזמן איתו שאין אף אקדח כלכלי שמכוון לי לרקה ומחייב אותי להקרע ממנו לפני שהגיע הזמן מבחינתי ומבחינתו והשיקול עובד גם הפוך: הרצון שלי לעבוד עם בעלי קשור גם לזה שיהיה לי שותף שלא מתנגד לכך שהילדים מקבלים אצלי עדיפות ומחשבה על זה שאם אלד שוב - אוכל לעבוד מהבית עם התינוק ולא להפרד מהר

 

[AY1]

בדיוק מה שהיה לי עם הבת הקטנה שלי

אחרי 4 וחצי חודשים נאלצתי לחזור לעבודה וזה היה אחד הדברים בחיי בנוסף לאי המצאותו של בן הזוג במהלך השבוע גם עניין חופשת הלידה נלקח בחשבון

 

[hanchuk]

הייתי כבר עם 3 - אם לא הייתי עובדת בכלל

בדיוק הרגע דיברנו על זה הבנות בארוחת צהריים...

 

[hanchuk]

ובינתיים יש רק 1

 

[קרנפית של קרנף]

עוד לא יודעת

אם זה ישפיע אבל בינתיים זה קצת מעכב. אני אומנם לא נקרעת בעבודות הבית ובטיפול בילדה כי יש לי שותף מלא אבל העבודה בשילוב עם זה שאת הזמן הפנוי שלי אני מקדישה לבת שלי מוריד לי את הרצון לילד נוסף כי אין לי ספק שיהיה לחוץ יותר וכדאי לחכות שנוגה תגדל ואז אולי יהיה קל יותר מלהיות עם שניים קטנים. (אני ובעלי קצת חלוקים בנושא זה....) חוץ מזה לנשים שלא עובדות מחוץ לבית יש הרבה פעמים את השיקול הכלכלי להבאת ילד נוסף אז בכל מקרה אין ממש מוצא. יש מישהו דתי שעובד איתי שתמיד אומר לי כמה הילודה חשובה למדינה הזו אמרתי לו שאני מוכנה לחתום שאם קצת יותר התייעלות ותשומת לב של המדינה לסוגיית האמהות אני מוכנה לחתום ש 50% מהאמהות היו מביאות לפחות ילד אחד נוסף.

 

[אורזיגל]

בין היתר, זה היווה גם שיקול נגד ילד 4

היו אומנם גורמים נוספים, אך העומס שכתוצאה מעבודתי מחוץ לבית גם היווה גורם שהתחשבנו בו.

 

[עפרה פלוס 3]

השפיע מאוד!

ולכן יש גם הפרש כזה גדול בין הבנות לצעיר (כמעט 5 שנים). עבדתי נורא קשה וגם ככה המצב הכלכלי היה די על-הפנים, כך שלמרות כל הרצון להביא עוד ילד, היינו חייבים לחכות. גם כשכבר הייתי בהריון המשכתי לעבוד בשיא הקיטור ואני חושבת שהרבה מהכאבים והלחצים שסבלתי במהלך ההריון היו מהעבודה. מה שכן, נשארתי בבית עם כל ילד שנה. פשוט לא יכולתי לתת אותו למטפלת או מעון, טובים ככל שיהיו. התפטרתי, התפניתי לגידול שלהם במשך שנה, הצטמצמנו מאוד (כי לחיות על משכורת אחת זה כמעט בלתי אפשרי) אבל אח"כ תמיד איכשהו מצאתי עבודה טובה יותר, במשכורת גבוהה יותר.

 

[dafdaf]

מאוד משפיע, נורא קשה ילדים קטנים ומשרה מלאה

כרגע כלכלית בלתי אפשרי וגם רוצה הפרש אחרי 2 צמודים כי לשלם גן פרטי כפול במשך כמה שנים זה קורע. בכל מקרה עם כל הרצון לעוד ילד זה ידחה גם בגלל תפקיד חדש שידרוש ממני הרבה וגם בשביל קצת שפיות, שיהיו עוד קצת גדולים ועצמאיים ואז נדבר שוב

 

[שרונית28]

../images/Emo25.gifאיזה אורחת פורחת טוב לראות אותך כאן../images/Emo70.gif

 

[dafdaf]

../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif

 

[ענבל30]

מזוית קצת אחרת...

אני אמא יחידנית ולפיכך מפרנסת יחידה. מאז שילדתי עברתי לא מעט תקופות של אבטלה וחוסר תעסוקה, ולכן דחיתי הבאת ילד נוסף עד כה. עכשיו אני כבר עובדת מעל לשנה במקום שאני מרוצה ממנו, והמחשבות להביא ילד נוסף רק עכשיו מתחילות להיות פרקטיות. אז לא רק עצם קיום העבודה, אלא גם התנאים בה (יש לי תנאים מתאימים), השכר (מספיק אם כי תמיד רצוי עוד) והיציבות - שזה משהו שאי אפשר להבטיח, אבל אפשר להוריד סיכונים... מצד שני, חיכיתי כל כך הרבה, והבת הבכורה שלי כבר גדולה ודי עצמאית, אז אני מניחה שלהתארגן לילד נוסף לא יהיה נורא קשה. (או שאני חיה באשליות)

 

[מעיןבר]

לא היתה לי הפריבילגיה לחכות יותר מדי

ככה זה כשמאותגרים בתחום הפוריות. אני שמחה שלא חיכיתי - זה לקח שנתיים וחצי תמימות של "עבודה". מזל שהודעתי בראיון העבודה שלי שאני מנסה... אני שמחה שהחלטתי לא לתת לעבודה להשפיע על תוכניות הילודה ומצד שני לא להניח לתוכניות הילודה להשפיע על הבחירות שעשיתי בעבודה. אחר כך - נראה מה יהיה... אני עוד מתמודדת רגשית עם המחשבה שיהיו פה אוטוטו תינוקות ומתמודדת מאוד מאוד עם המחשבות על העבודה ומה שיהיה איתה אחרי שנתיים עמוסות כל טוב (וגם עם קושי לוגיסטי בהארכת חופשת הלידה). אני מניחה שאחרי 3 יהיה קל יותר "לסגור את הבאסטה" למרות שבמקור רצינו 4.

 

[שירי ל]

אצלי הג'וב החדש הגיע כשסהר היתה בת חודש

וזה היה now or never וידעתי שאני לא רוצה לוותר על זה. וככה עם ציצי מטפטף רצתי לראיונות ולוועדות ולמבחנים שהייתי צריכה. היום היא בת חצי שנה והכי קשה לי זה התובענות של תינוק קטן שמקשה עלי לעשות דברים בזריזות ואני חושבת שהכי נפגעות מכל הסיטואציה זה הגדולות שקשה לי מאד להספיק להיות איתן. עם אופיר (6 וחצי) אני קובעת פגישות ביומן מסמנת לי ואז אנחנו יושבות קצת בבית קפה ומקשקשות עם טל (5) קצת יותר קל כי לאופיר יש המון עיסוקים שאליהם אני מקפיצה אותה עם טל ומחכה לה ואז יש לנו את הזמן שלנו (למשל יש שעה של מרפאה בעיסוק שבה אנחנו יושבות בגלידריה סמוכה). צריך לנשום עמוק, לוותר קצת על איך שהבית נראה, לזכור שאפילו שרוצים "לתקתק" דברים הכי חשוב זה לתת להם את תשומת הלב גם אם זה אומר להתחיל את עבודות הבית ב-10 בלילה...

 

[עפרה פלוס 3]

וואי, היא כבר בת חצי שנה? איך שהזמן רץ

אני עדיין חושבת שאת סופר-אמא, האידיאל שכולנו שואפות אליו. עלייך כתבו את הספר "איך היא עושה את זה?????"

 

[שירי ל]

:-* אני??

זה בצחוק או ברצינות? אני ממש לא

פשוט גומרת את היום ב-12 בלילה....

 

[עפרה פלוס 3]

ברצינות לגמרי!

אצלך תמיד יש אוכל ביתי מוכן, את איכשהו מצליחה לתקתק גם את העבודה וגם להיות מספיק עם הבנות והבעל. בחיי שאני לא יודעת איך מספיקות לך רק 24 שעות ביממה.