אבל למה?

Efrat K

New member
../images/Emo7.gifאבל למה?../images/Emo16.gif

היה לי יום נהדר(חוץ מהשעה הראשונה והמעצבנת באזרחות). הייתי היום במזכירות בי"ס כי הטלפון שלי לא רשום אצלם נכון(מאז שאני בכיתה ז')באמת טוב שהם נזכרו,גיליתי שהמחנכת שלי(
)נידבה את ההורים שלי לועד הכיתה,אח"כ היא גילתה לי שזכיתי בפרס הוקרה מאיזה תחרות ציורים אחת(היא הייתה די מופתעת כי היא לא ידעה שבכלל השתתפתי)ואמרתי לה שבגלל זה כדאי לי ללכת לשב"ק "כן ברור,אף אחד לא יודע עלייך כלום",בנוסף לכל זה גם המספר טלפון שיש לנו בבית הוא חסוי. היה אמור להיות לי מבחן בתנ"ך אבל המורה שוב שכח את הטופס(הייתי אמורה לעשות אתמול),אח"כ היה לנו חזרה לטקס בפולין עם המורה המלווה שלנו(
)ובאמצע כשהגיע הקטע שאני אמורה לקרוא והמורה שלנו עומדת מולנו בוכה כי היא כבר מרגישה שהיא הגיעה לפולין,לא הפסיק לצלצל לה הפלאפון ואני כל הזמן חושבת "נו,כמה פעמים כבר יכולים לצלצל,מי זה?" אז היא עונה "אני לא יכולה לדבר אני בטקס,הבנות רואות אותי,אני עומדת מולן". כשהגעתי הבייתה הבנתי מי התקשר,זאת הייתה אמא שלי. סבא שלי נפטר היום בבוקר,אני לא מצליחה לקלוט עדיין,רק אתמול שיחררו אותו מבית החולים והוא היה בסדר גמור.
. התברר שהוא פשוט נפל ואז ישר מת,לפחות זה היה ללא סבל,לפחות לא בניתוח,לפחות זה. בצוואה שלו הוא כתב שאני חייבת לטופס לפולין(הוא ניצול שואה)ועכשיו,עכשיו אני יודעת שיהיה לי יותר קשה,אני משוכנעת. תכננתי לחזור הבייתה מפולין ולספר לו על הכל,באמת שכן,לא חשבתי,לא התכוננתי לזה מראש,לא ציפיתי,כי רק אתמול,לא תארתי לעצמי שאני אצטרך לקרוא גם את השם שלו........שם.
. אני לא חושבת שתהיה למסע הזה משמעות שונה,כי אני יודעת איזה משמעות ואיזה חשיבות יש לזה,אבל יהיה לי יותר קשה,ללא ספק בהחלט. למה הוא הלך? כשסבא שלי היה בבית חולים התפללתי שה' ישמור עליו,תמיד אמרתי לעצמי "אני אהיה חזקה,אבל לאמא יהיה קשה,אני יודעת שהיא תשבר ואני לא רוצה שזה יקרה",קשה לי לראות את אמא שלי בוכה כי תמיד אני זאתי שבוכה ותמיד היא מחזקת אותי ומנחמת,אני מרגישה חסרת אונים,אני לא יכולה לראות אותה ככה. אוף סבא,למה? ביום ראשון הבא הבנות וההורים שלהן אמורים ללוות אותן למטוס לפני שהן טסות,אבל אמא שלי לא תוכל להגיע(כי היא יושבת שבעה)וזה יהיה חסר לי,המחנכת שלי אמרה שהיא תוכל ללוות אותי(כבר אמרתי שהיא נהדרת?)למרות שזה לא יהווה תחליף,גם לא לא חסרים צרות,סבא שלה נפטר בדיוק לפני שבוע(היא צעירה יחסית). אוף סבא,למה? אני מתגעגעת,שיחזור כבר,רק בשביל לראות את אמא שלי מאושרת. אני רוצה לאכול,לשתות,לשבת מול המחשב,לדבר בטלפון מבלי שיזלגו לי דמעות באמצע אבל אי אפשר. אוף,סבא למה?
 

סינטטית

New member
../images/Emo201.gif

אין הרבה מה להגיד על מוות. מוות זה סוף, סוף שהוא בלי תקווה, סוף עם געגועים למשהו שלא יחזור. וצריך להשלים עם זה... איכשהו. זה קשה, אני יודעת. אבל עם הזמן מתרגלים. [כמה שזה קלישאתי, זה נכון. זמן זה הדבר היחידי שיכול לעזור כאן] בסופו של דבר, אני מקווה שתוכלי לזכור את הזכרונות המתוקים שהיו לך עם סבא ז"ל, שתוכלי להזכר ולחייך, ולא להזכר ולבכות, כמו שקורה כרגע. אבל כרגע תבכי, כמה שאת רוצה, כמה שאת צריכה, זה טוב לשחרר את זה. ונכון, המסע יהיה קשה, ואולי עכשיו יותר קשה ממה שיכל להיות, אבל הוא חוויתי, ומלמד. ואני מקווה שתפיקי ממנו את המיטב.
ואת יודעת? לי מעולם לא היה סבא. תמיד קינאתי בכאלו שיש להם. סבא זה משהו כזה שתמיד נראה כלכך שמח אצל אחרים... ולי אף פעם לא היה. אז, תראי את הנקודה החיובית שבדבר - את לפחות יכלת להרגיש איך זה. בכל אופן, משתתפת בצערך, ואם את רוצה לדבר - [email protected].
 

Efrat K

New member
לזכרו של סבי

כתבתי קטע קצר לזכרו: כיצד אומר והוא היה, כאשר במחשבות הוא עוד יהיה, ואיך אפשר, שזכרון נותר, להשאר בלי שום דבר, האל רחמן, כי לו- את החיים נתן, ומן התופת הוא שרד, יחיד ומיוחד, ואז האל לקח, את זאת לנצח לא אשכח, אך לעולם אדע, ואשבע, שהוא הווה בתפארה.
 

ToryMaster

New member
למה?

ותסלחי לי, כן? כי זה לא מפחית מהכאב ומהחור שאת מרגישה שנפערבך כרגע - אבל זו דרכו של עולם, זו דרכו של אלוהים, ככה זה צריך להיות ואולי זה משתלב בתוכנית הגדולה יותר. זה כואב, זה יכאב, אפילו נורא, אבל זה חלק ממעגל החיים, ולפחות אצלי [כשסבתא שלי נפטרה] זה מה שהכי עזר לי להתמודד.
 

Efrat K

New member
לא שאלתי למה אנשים מתים

שאלת למה דווקא עכשיו,הייתי בטוחה שהוא ישאר עד שאני כבר אחזור מפולין ואז אני אוכל לספר לו בעצמי,זה כ"כ כואב ודוקר.
 

ToryMaster

New member
דוקר, זו מילת תיאור נהדרת

אני לא יודעת, אני יודעת שאני נראית קצת לא רגישה פה, עכשיו, אבל אני לא יודעת, עוד חודשיים זה היה קל יותר?
 

Efrat K

New member
לא,זה לא היה קל יותר

אבל אולי הייתי מתנחמת בעובדה שהייתה לי את ההזדמנות לספר לו,לא בלב אלא באמת.
 

lollapalooza

New member
לא בטוח שזה היה דבר כזה טוב.

אם היית חוזרת ומספרת לו על החוויות בפולין, זה היה מחזיר לו זכרונות שאולי היה עדיף לו בלעדיהם. כן, בטוח שהוא היה רוצה לשמוע את החוויות שלך ואת מה שעברת, אבל אני בטוחה שזה לא היה דבר שהיה לו קל לשמוע, אם לא קשה מאוד. במובן מסוים אני דווקא רואה סוג של סגירת מעגל, שהוא נפטר כשהוא יודע בבירור שאת נוסעת לפולין כמו שהוא רצה וכמו שהוא חשב שאת חייבת לעשות. תסתכלי על זה ככה- הוא ידע שאת הולכת לעשות את מה שהוא רצה שתעשי. אם הוא היה נפטר לפני שעניין הנסיעה שלך היה סגור, למשל, זה כבר היה משהו אחר. ולספר לו את החוויות... תסתכלי על העובדה שלספר לו היה כרוך בלהחזיר אותו לתקופה איומה בחייו, ואם זה נמנע, אולי זה אומר שהוא לא היה צריך לחוות את זה.
 

Efrat K

New member
לא חשבתי על זה ככה

אוך,את יודעת מה מעצבן אותי? שתמיד התגובות שלך מנצחות אותי
.
 
למעלה