אמביוולנטיות לסדרה
אני לא יודע... יש אצלי אמביוולנטיות לסדרה הזאת... מצד אחד נורא נחמד שיש אותה, אין הרבה סדרות של גייז בטלוויזיה (במיוחד למי שאין YES) וזה נחמד שאפשר לראות גם משהו שקצת יותר קרוב אלינו ומוכר לנו ושלא בהכרח נראה בסדרה סטרייטית (סייברסקס?)... אבל מה, נראה שהסדרה הזאת קצת מתדרדרת ופתאום יש סצינה שבריאן מחליט פתאום שלא לחתום על הטפסים של ויתור על הילד שלו אחרי השיחה שלו עם אבא שלו, וזה מתחיל להזכיר איזה אופרת סבון אינסופית (ויסלח לי MARMELAD וכל אלו שאוהבים אופרות סבון...אני פשוט לא מסוגל לראות אופרות סבון) ואז אני כבר לא יודע מה לעשות. אבל אז אני רואה עוד משהו, שלא שמתי לב אליו במבט ראשון בתוכנית. שימו לב לקונפליקט הפנימי שמראים לאורך כל הסדרה אצל בריאן. הוא מזלזל בכל הדברים שהוא באמת מאמין בהם בגלל שסגר את הלב שלו. (התינוק, היחס שלו לאחרים, הקשר שלו עם האבא שלו וכו´). וזה יפה לראות שבכל פרק הוא כביכול מגלה את זה קצת יותר ו"מתרכך" קצת יותר. מתחת למעטה הזה של "אני לא צריך אף אחד" נמצא אדם מאוד רגיש ומפוחד, שחסם אצלו דברים כדי לא להפגע וכדי להרגיש בטוח. אז אני לא יודע... בסופו של דבר נחמד שיש את הסדרה הזאת, רק מה שבעוד שבועיים כבר לא יהיו לי כבלים יותר אז אני בטח לא אראה את כל הפרקים....