../images/Emo9.gif
שלום לכולם! רובכם ודאי לא מכירים אותי (ואולי גם לא זוכרים...). הייתי חברה בפורום הזה עם הקמתו, ואני חייבת לו המון (ויש לי הרגשה שעוד אהיה חייבת....). רציתי לעדכן: ילדתי (כבר לפני למעלה משמונה חודשים... איך הזמן רץ!). אני מצטערת שאני מכניסה הודעה רק עכשיו - אבל יום רודף יום, ואני מקווה שמוטב מאוחר מאשר אף פעם. תקציר הפרקים הקודמים: אובחנתי כסובלת ממנפאוזה מוקדמת בגיל 27. במשך למעלה משנתיים ניסיתי הכל (טיפול בסטרואידים, דיקור, אבקות, שינויים בתזונה, מה לא). לאחר שנתיים, ובעיקר לאחר תהליך ארוך של השלמה, התחלנו בטיפולים. עברתי שישה (!) סבבים אצל פרופ' משיח במסלול קייב (נסענו פעמיים, החזרנו מוקפאים, החזרנו טריים - בקיצור, לא בחלנו...). אחרי שנה, כשהייאוש כבר התחיל לזנב במצב רוח, ואצלי התחילו הרהורים של "אולי זה אף פעם לא יקרה" (אני מודה, אני נוטה לראות את חצי הכוס הריקה תמיד...) החלטנו לשנות כיוון, ועברנו לטיפולו המסור של קלדרון (ה-
). נסיעה אחת לרומניה - וחזרתי בהריון. עבר עלינו הריון מדהים ורגוע, שהסתיים בלידה מוקדמת (האמת, נדמה לי שלא מעט מחברות הפורום פה ילדנו לפני הזמן, לא? אולי גם זה נושא למחקר....), והיום אנחנו הורים לתינוקת מדהימה
(באובייקטיביות גמורה, כמובן..). מי שיעשה חיפוש על השם שלי מן הסתם ימצא, שהייתי מאוד מודאגת מספור התרומה והעובדה שהילד לא ישא את המטען הגנטי שלי. לכן, חשוב לי להתייחס גם לזה. היה לי קשה להבין, כשקראתי התייחסויות של אנשים אחרים שאמרו שהם לא מרגישים שזה בכלל רלוונטי. אז אני רוצה לומר שזה אכן כך! מהרגע שהיא נולדה (ועוד בבטן) הילדה הזו שלי במאת האחוזים. אני לא אוהבת אותה פחות או שונה או אחר או השד יודע מה. אני מכורה לה בכל נימי נשמתי ומאוהבת בה מעל הראש. לפעמים, אני אפילו שוכחת שהיא לא הילדה הגנטית שלי.... נכון. לפעמים אני גם נזכרת בכך, אבל למען האמת, זה אפילו לא מעציב אותי (כמו שחששתי שיהיה), ולא הייתי מחליפה אותה בילדה "גנטית" שלי בעוד שום הון שבעולם. אז רציתי לעדכן, כדי שתראו שיש אור בקצה המנהרה. אם אפשר לתת טיפ קטן: אני חושבת שחשוב מאוד להיות עם היד על הדופק, ולא לשקוע ברוטינה של רופא אחד ופרוטוקול אחד. בשבילנו, לעבור לקלדרון היה הדבר הכי טוב שעשינו (ואגב, קטונתי להבין משהו בנושא, אבל אני חושבת שמספיק שמשתמשים באיזשהו חומר במעבדה אחת, שלא משתמשים בו באחרת שהמטופלת הספציפית מגיבה לו טוב יותר), וזה יכול לעשות את כל ההבדל - אני באמת מיימנה, שבתחום הזה הנסתר רב כל כך על הגלוי, ככה שצריך לנסות ולשנות ולחדש כל הזמן. וזהו, היה חשוב לי להיכנס ולעודד (גם אם באיחור - תסלחו לי, נכון?). המון מזל טוב לכל ההריוניות והיולדות (שחלקן זכורות לי לטובה כל כך עוד מימים עברו....). מאחלת לכולם (וגם לנו) עוד המון הריונות בריאים - והמון בהצלחה! מקווים לחזור אליכם בקרוב, וחג שמח,
ואם אפשר שאלה קטנה לסיום, מישהו יודע מה הדין בעניין ההחזרים לפי הביטוח החדש של מכבי? אם אני לא טועה ההחזר הקודם שולם לנו עבור ביצוע איקסי בחו"ל, אז זה אומר שגם מבוטחות ותיקות זכאיות להחזר עבור שני סבבים, או שההחזר הקודם "נספר" לנו? כנראה שלמרות הכל לא משתחררים מהמטופלת שבי....
שלום לכולם! רובכם ודאי לא מכירים אותי (ואולי גם לא זוכרים...). הייתי חברה בפורום הזה עם הקמתו, ואני חייבת לו המון (ויש לי הרגשה שעוד אהיה חייבת....). רציתי לעדכן: ילדתי (כבר לפני למעלה משמונה חודשים... איך הזמן רץ!). אני מצטערת שאני מכניסה הודעה רק עכשיו - אבל יום רודף יום, ואני מקווה שמוטב מאוחר מאשר אף פעם. תקציר הפרקים הקודמים: אובחנתי כסובלת ממנפאוזה מוקדמת בגיל 27. במשך למעלה משנתיים ניסיתי הכל (טיפול בסטרואידים, דיקור, אבקות, שינויים בתזונה, מה לא). לאחר שנתיים, ובעיקר לאחר תהליך ארוך של השלמה, התחלנו בטיפולים. עברתי שישה (!) סבבים אצל פרופ' משיח במסלול קייב (נסענו פעמיים, החזרנו מוקפאים, החזרנו טריים - בקיצור, לא בחלנו...). אחרי שנה, כשהייאוש כבר התחיל לזנב במצב רוח, ואצלי התחילו הרהורים של "אולי זה אף פעם לא יקרה" (אני מודה, אני נוטה לראות את חצי הכוס הריקה תמיד...) החלטנו לשנות כיוון, ועברנו לטיפולו המסור של קלדרון (ה-
