(סליחה, ארוך..)

[שרון של אייל]

../images/Emo95.gif (סליחה, ארוך..)

מה עמדתכן לגבי מוצץ? ומה חושב על כך בן זוגכן? אייל לוקח מוצץ בלי בעיה. אין לי שום בעיה עם זה. להיפך. אבל - וזה אבל גדול: יש לי המון ויכוחים עם שי על נושא המוצץ. לדעתי מוצץ הוא לא פתרון קסם אוטומטי לכל חוסר שביעות רצון של אייל (ציצי לא בא בחשבון - אייל לא לוקח ציצי כנחמה). אותי זה ממש מעצבן - קודם כל, אני מאמינה שאייל צריך ללמוד להרגיע את עצמו בדרכים אחרות ולא רק עם המוצץ (והוא יודע מצויין לעשות זאת. שי פשוט לא סומך עליו וישר תוקע לו מוצץ). חוצמזה - יש מצבים שאני מרגישה שנכון לתת לו להיות עם ההרגשה שלו (תסכול/כאב/כעס/עלבון) לכמה רגעים ואז אפשר להעביר אותו לעניין אחר, בלי לערב את המוצץ. (למשל - אם אומרים לו שמשהו אסור אז הוא נעלב ובוכה. אני נותנת לו לבכות ומעבירה לו למילים את ההרגשה שלו ולהסביר את הסיטואציה: "נכון, זה מאוד מעליב כשלא מרשים לך לגעת ב..., מותר לך לבכות אבל אי אפשר לגעת כי..." ואחרי כמה רגעים מציאה לו לעשות יחד משהו אחר. בקיצור - כשהוא איתי הוא הרבה פחות מקבל מוצץ מאשר כשהוא עם שי. דווקא בגלל זה אני יודעת מצויין שהוא לא זקוק להרגל הזה בתדירות כזו, ולכן זה מרגיז אותי ששי נותן לו כל כך הרבה פעמים

אניאשמח לשמוע איך זה אצלכן..

אם יצא מתיש או מבולבל...

 

[אשרת של יעלי]

דילמת המוצץ

אז אנחנו בכלל לא רצינו לתת לה מוצץ כי לי זה נראה שזה פתרון של אמהות להשתיק את התינוק. לא פעם ראיתי אמהות עושות זאת ואני אמרתי לעצמי שאני לא ארגיל את הבת שלי למוצץ... כחלק מחבילת הלידה קנינו 2 מוצצים שיהיה... ואז התחיל הלחץ של החמה... תרגילו אותה למוצץ וכו´... תחילה התעקשנו ולמרות זאת חמתי דחפה לילה מוצץ למורת רוחי. זה לא כ"כ עבד בהתחלה אבל עם הזמן הקטנה למדה את הטכניקה ונהייתה "חרמנית" על המוצץ. מכיוון שכך, כבר לא יכולנו למנוע ממנה את המוצץ. אז כשהיא בוכה ושום דבר לא מרגיע אותה אנחנו נותנים לה מוצץ. אנחנו משתדלים שלא להרדים אותה עם מוצץ (רק כשאין ברירה) . זה פשוט יחסוך לנו את הקימות הליליות כשהמוצץ ייפול. אני משתדלת לתת כמה שפחות את המוצץ אבל זה לא תמיד עוזר

 

[דיאנה1]

אצלנו הילדים סרבו בתוקף למוצץ

לשון היו שתי אפיזודות מוצץ קצרצרות: האחת בגיל שנתיים כשפתאום היא גילתה את כל הילדים האחרים מהגן עם מוצץ, ואז היא ביקשה מוצץ ונטשה אותו לאחר זמן קצר, ואחר כך אחרי שבר נולד - בגיל 5 וחצי! - היא ביקשה מוצץ, קיבלה, ושוב נטשה אחרי זמן קצר. ובר לא לוקח מוצץ בכלל, כלומר כן לוקח, ביד, ומכניס לפה את הידית, ונושך, ואז מסובב עם היד, בקיצור עוד משחק משעשע אבל לא יותר מזה. אז אין לי נסיון מעשי. עקרונית הגישה שלך נראית לי יותר נכונה, אבל: לדעתי את צריכה לתת לשי למצוא את הדרכים שלו להסתדר עם אייל גם אם הן לא בדיוק חופפות את הדרכים שלך. זה לא צריך להרגיז אותך, את צריכה לשמוח שהוא מסתדר איתו גם אם זה לא בדיוק כמו שאת מסתדרת איתו. אני עושה את זה עם אמא שלי, שמאד אוהבת את הילדים ועוזרת לי לטפל בהם בשמחה, אבל עושה דברים אחרת ממני. לוקחת המון על הידים את בר ומרדימה אותו ככה (גם אני בעד לקחת הרבה על הידים, אבל צריך גם לתת לו הזדמנות לזחול באופן חופשי, ולתת לו לפחות צ´אנס לנסות להרדם לבד), מנסה כל היום להאביס את שון שתאכל ולא תהיה כל כך רזה הילדה המסכנה כשהיא ממלמלת בדאגה שאם לא נדחף לה אוכל הקיבה שלה תצטמק והיא בכלל תפסיק לאכול. ואני מאד משתדלת לא להתרגז ולתת לה להיות עם הילדים בדרך שלה, ולשמוח שהיא כל כך אוהבת אותם והם כל כך אוהבים אותה.

 

[inbale]

היי שרון../images/Emo20.gif

כמו שיש ילדים ששונים באופי שלהם גם לגבי המוצץ יש הבדלים. ההתיחסות שלנו למוצץ היא מוטעית. המוצץ מספק צורך. מציצה אינה סתם גחמה של ילד אלא צורך מסויים והגשמה של אינסטינקט מולד יש שקוראים לזה ריפלקס המציצה.. ישנם ילדים אשר פחות זקוקים למציצה וישנם ילדים שזקוקים לזה לצורך תחושה טובה. המוצץ הוא לא האוייב כאן ולא צריך כבר מגיל כזה לדאוג לילד - יש גיל מסויים שילד אכן אמור ללמוד להרגיע את עצמו . לצערי אני לא זוכרת בן כמה שרון אבל ילדים מתחת לגיל 3 בהחלט יכולים להיות מרווחים ממוצץ. נכון זה עלול ליצור בעיות אורטודנטיות ולכן מעל לגיל שנתיים רצוי להוריד את המינון ולהקפיד על סוג המוצץ ואיכתו. מקווה שעזרתי במשהו. ותזכרי - ילד מוצץ הוא ילד רגוע. בשורה התחתונה זה מה שחשוב.

 

[אמא של ליה]

אני מסכימה עם ענבל

ליה גם לוקחת מוצץ, אבל בעיקר כשהיא עייפה וכשהיא רוצה לישון - בכדי שהיא תלמד להרדם בעצמה נתנו לו מוצץ כי זה עוזר לה - כמובן שרק זה לבד לא מספיק ואני גם עומדת לידה (בדרך כלל אני רוכנת מעליה) ומלטפת לה את הראש ומוציאה קולות. בכל אופן, גם במהלך היום כשהיא מתחילה ליילל כי היא רוצה לישון היא מקבלת את המוצץ. אני די בגישה שאם היא לא הייתה רוצה את המוצץ היא הייתה מוציאה אותו וזה מה שקורה לפעמים כשאנחנו מציעים לי. דרך אגב, גם ליה רואה בציצי כמקור מנחם, אלא רק אם היא בוכה ממשהו בהיסטריה. לגבי מה שאת כותבת על בעלך, אני מאוד מבינה אותך. אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים "מעירה" לו על כל מיני דברים שהוא עושה עם ליה ואז הוא מתחיל להתעצבן ולצרוח שגם לו מותר לעשות דברים בדרך שלו - האמת היא שהוא צודק ואני באמת משתדלת להיות בגישה של דיאנה, אבל לפעמים זה מאוד קשה בעיקר כשאני יודעת שאני יכולה לעזור לו לפעמים.

 

[יערולה]

אני גם מסכימה עם ענבל

ירין הוא ילד של מוצץ, ואני לא רואה את זה כהשתקתו. ברגע שהוא עייף, או מקבל מכה או בוכה סתם אני מיד נותנת לו מוצץ, ואני ממש לא רואה משהו רע בזה, אלא רק יתרון, שזה מרגיע אותו, וזה לא מפריע לו בדיבור ולא בשום פעילות. עכשיו מאז שלירון נולד הוא צמוד למוצץ כמעט כל הזמן וזה ברור לי שזהו צורך, כי בגן הוא ממש לא צריך מוצץ, מלבד השינה. גם עם לירון אני מתעקשת על מוצץ, למרות שהוא קטן משישה שבועות ואומרים שזה מפריע להנקה, נראה לי שאצלינו אין בעיה. בהתחלה הוא לא רצה אבל זו אני שהתעקשתי.

 

[zimes]

מוצצים, ואבות

לגבי השאלה שלך, שרון - אולי ההבדל ב-לכמה מוצץ זקוק אייל כשהוא אתך לעומת כשהוא עם שי נובע מההבדל ביניכם. אין ספק שתגובותייך (המילוליות והלא מילוליות) שונות מאלה של שי, ואולי את מצליחה לעזור לאייל "לדלג" על הצורך במוצץ. אני מסכימה עם דיאנה - תני לשי להסתדר בדרכו. (ותריבי אתו על הדברים החשובים באמת

) לגבי מוצץ באופן כללי- אני לא אוהבת אותם, ללא תורה מוצקה. מוצץ נחשב כעלול להזיק לביסוס הנקה (ואני מכירה אי אילו תונוקות יונקים שזה לא הפריע להם). אבל הכי מהכל - מוצץ הוא תחליף לציצי (ולא להיפך). אם אמא מיניקה מרגישה שהילד משתמש בציצי כבמוצץ - זה לא נכון. הוא משתמש בציצי כבציצי, ויש אמהות שמחליפות חלק מתפקידי הציצי במוצץ. פלאי הטכנולוגיה. וילדי הפרטיים? הסבתות הצליחו לדחף להם מוצץ במשך כמה חודשים. לי יש הרגשה, שבעייפות הלילית שלנו, נתנו לא פעם מוצץ לילד רעב (קישטה! מפלצת רדשות האשם! קישטה!). אבל יופ אחד הם פשוט הפסיקו לקחת מוצץ. ונגמר. מאז - זה צעצוע נחמד בערמת הצעצועים.

 

[שרון של אייל]

הם הפסיקו לקחת מוצץ,

ביום שהם למדו להרים לבד את החולצה של אימא

 

[zimes]

D-: כמעט, קצת קודם....

 

[_גלית_]

אנחנו דווקא ניסינו ../images/Emo95.gif אבל...

תומר מסרב בכל תוקף... אני חושבת שזה חשוב שלתינוק יש את הדרך שלו להרגע לבד, כמובן בתנאי שזה לא מסכן את ההנקה. היה שלב בהתחלה שהרגשתי שהוא משתמש בי בתור מוצץ והיה לי מאוד קשה גם בגלל שכאב וגם בגלל חוסר נכונות מסויימת שלי לקבל את התפקיד הזה שלי (זה נושא להודעה נפרדת, בהזדמנות..) אבל זה הסתדר והיום זה כבר לא מפריע לי. הוא מכניס אצבע לפה לפעמים, אולי זה יתפוס...

 

[אפרת_ח]

עמדתי: צריך לתת לאבא להחליט

חיים מתנגד לנסות לתת לשקד מוצץ, ובינתיים אני עומדת בפיתוי. לא חשובות הסיבות שלנו, מה שחשוב זה שמותר גם לאבא לקבוע כמה דברים

 

[ענבל30]

אני מודה: זה היה מקל עלי אם היתה

לוקחת מוצץ... אבל רומי, למרות שעד שהתחילה לינוק היתה מוצצת יפה מוצץ, התאהבה לגמרי בציצי של אמא וזנחה את המוצץ לאנחות. לאחרונה היא משחקת איתו קצת, מכניסה לפה (לא תמיד מהכיוון ה"נכון") מנסה לנשוף אותו החוצה, דופקת איתו, בודקת אותו... אבל כאמצעי הרגעה - זה לא רלוונטי. כיוון שההרדמויות שלנו יכולות להיות, בתקופות מסויימות, ארוכות ומתישות (רק עם ציצי בפה כמובן), לא הייתי מתנגדת כלל לקיצור תהליכים, ושרומי תירדם עם מוצץ. אבל המרחק בין מה שהייתי רוצה לבין המציאות...

מוזר, לפני הלידה היתה לי דיעה נחרצת נגד מוצצים, ואחריה - דעתי התגמשה לה...

מה שכן, יתרון להיותי אם חד הורית: אני היחידה שקובעת ומחליטה, אין ויכוחים ואין חילוקי דיעות ופשרות. כמובן שגם כל האחריות (ורגשי האשם המפורסמים) עלי...

 

[נדיה ומשה]

ומה יהיה כשהוא ירצה לקנות אופנוע?../images/Emo8.gif

עכשיו ברצינות, תרשי לי להיות קצת דידקטית מגובה נסיוני כאמא לבן בגן חובה...

כי השאלה פה לדעתי לא עניין המוצץ אלא יחסכם השונה לעניין זה. לכל אחד מההורים יש דרך חינוכית משלו- משהו שהוא גדל איתו, התחנך איתו ומאמין בו. נכון אמנם שצריכה להיות הסכמה שלמה בין בני הזוג על סוגיות חינוכיות עיקרוניות, אבל שאלת המוצץ ממש לא משתייכת לסוגיות הללו. מותר שאבא יתן קצת יותר מוצץ ואמא קצת פחות. זה בסדר, הילד יעמוד בהבדל. ממילא לא נוכל להיות "בדיוק אותו דבר" ו"עקביים" כי אנחנו פשוט שונים. אז חבל על הויקוחים. כמו שלך יש את היכולת להניק את אייל, ככה לשי יש עניין שיהיה לו אפשרות להרגיע את אייל בדרך שהוא מבין. אני לא חושבת שזה בגלל שהוא לא סומך עליו, אלא אולי שלגברים קשה יותר לשמוע "כמה דקות בכי", וזה בסדר כי לכל אחד גבולות משלו.אצלינו למשל יודעים הילדים שכשאמא משכיבה אותם היא מספרת סיפור לפני שינה ואבא לא, אבל במקום זה הוא שר להם שיר. וגם אם אני חושבת שנורא חשוב לספר סיפורים, וזה מרגיע ונותן תחושה של שגרה טובה ובטוחה, מותר לבעלי שלא יהיה לו כוח לעקרונות שלי. ושוב סליחה על הדידקטיות...