Gil Keltch 1
New member
Israeli Psych - Danny Ben-Israel|פט
אפשר לספור את מספר האלבומים הפסיכדליים האמיתיים שיצאו בארץ על יד אחת, אם כי הרבה אלבומים ישראלים מתקופת הסיקסטיז והסבנטיז השתמשו במוטיבים פסיכדליים למיניהם (גיטרת הפאז החייתית ב'כל הנחלים זורמים לים' של אריק לביא ז"ל למשל מהווה דוגמא מצוינת). מבין האמנים המעטים שפעלו כאן כמייצגי הזרם בזמן אמת, אין כל ספק כי דני בן ישראל היה הפראי, הבוטה והניסיוני מכולם, בן ישראל בא מרקע מיינסטרימי לחלוטין של להקה צבאית והשתתפות במחזמרים כ'מרי פופינס' !!! מפגש עם חשיש וטריפים גרם לו לחשוב כפי הנראה שאם אומנת אנגליה מיובשת יכולה לעוף עם מטריה, הוא יכול גם בלי. חשב ופעל בשיתוף פעולה עם חברים בניהם הגיטריסטים סמי אלגרבלי ושלמה מזרחי ומצוייד במבחר סמים נאה, בן ישראל ישב קרוב לשנתיים בין 1968-70 באולפן ועבד על האלבום "חנטריש 3.15 ", קטעים נוספים שהוקלטו במהלך תקופה זו יצאו לאור לפני כשנה וחצי תחת השם "קטמנדו שסנז" . האלבום "חנטריש 3.15 " יצא בחברת תקליטים קטנה שהתמחתה בתקליטי ילדים! ונשכח במשך שנים, בן ישראל שהתאכזב עזב את ישראל ובין השאר התגורר באוסטריה ובארה"ב, עד שנתגלה מחדש בתחילת המילניום וזכה לעדנה מסוימת. האלבום "חנטריש " בניגוד לאלבומי פסייח רבים אחרים מאותה תקופה אינו קליל ופופי אלא מהווה קתרזיס מדהים של סוטול וייאוש, ציניות וחשכה ובוטות מילולית שלא נשמעה כמוה עד אז ומעט מאוד גם היום. בן ישראל מטיף לחופש מוחלט ואבסולוטי מתלות בנורמות החברתיות והמוסריות ומההיסטוריה הן של הממסד והן של הבוהמה ובעיקר לבריחה מהמציאות באמצעות סמים. מוזיקלית מהווים שני האלבומים חווית האזנה פסיכדלית מרתקת שנוצרה ע"י אין-ספור שעות של יצירתיות מסטולית באולפן, כל כפתור בקונסולה נבדק עד לקיצוניות וישנו שימוש תכוף באפקטים קוליים חלקם מקוריים ביותר (כגון שעון בתוך דרבוקה), טייפים והכפלות קולות. בן ישראל בתקופתו הפסיכדלית היה אחד מהאמנים הנועזים ביותר שפעלו בישראל ופורץ דרך-שובר מוסכמות רציני, מעניין היה לשמוע איך הוא היה מתפתח מוזיקלית לולא בחר לפנות לכיוונים אחרים אך בכל מקרה לפחות נשאר לנו החנטריש. “Dope can get you better in times of no money, than money can get you through a time of no dope”
אפשר לספור את מספר האלבומים הפסיכדליים האמיתיים שיצאו בארץ על יד אחת, אם כי הרבה אלבומים ישראלים מתקופת הסיקסטיז והסבנטיז השתמשו במוטיבים פסיכדליים למיניהם (גיטרת הפאז החייתית ב'כל הנחלים זורמים לים' של אריק לביא ז"ל למשל מהווה דוגמא מצוינת). מבין האמנים המעטים שפעלו כאן כמייצגי הזרם בזמן אמת, אין כל ספק כי דני בן ישראל היה הפראי, הבוטה והניסיוני מכולם, בן ישראל בא מרקע מיינסטרימי לחלוטין של להקה צבאית והשתתפות במחזמרים כ'מרי פופינס' !!! מפגש עם חשיש וטריפים גרם לו לחשוב כפי הנראה שאם אומנת אנגליה מיובשת יכולה לעוף עם מטריה, הוא יכול גם בלי. חשב ופעל בשיתוף פעולה עם חברים בניהם הגיטריסטים סמי אלגרבלי ושלמה מזרחי ומצוייד במבחר סמים נאה, בן ישראל ישב קרוב לשנתיים בין 1968-70 באולפן ועבד על האלבום "חנטריש 3.15 ", קטעים נוספים שהוקלטו במהלך תקופה זו יצאו לאור לפני כשנה וחצי תחת השם "קטמנדו שסנז" . האלבום "חנטריש 3.15 " יצא בחברת תקליטים קטנה שהתמחתה בתקליטי ילדים! ונשכח במשך שנים, בן ישראל שהתאכזב עזב את ישראל ובין השאר התגורר באוסטריה ובארה"ב, עד שנתגלה מחדש בתחילת המילניום וזכה לעדנה מסוימת. האלבום "חנטריש " בניגוד לאלבומי פסייח רבים אחרים מאותה תקופה אינו קליל ופופי אלא מהווה קתרזיס מדהים של סוטול וייאוש, ציניות וחשכה ובוטות מילולית שלא נשמעה כמוה עד אז ומעט מאוד גם היום. בן ישראל מטיף לחופש מוחלט ואבסולוטי מתלות בנורמות החברתיות והמוסריות ומההיסטוריה הן של הממסד והן של הבוהמה ובעיקר לבריחה מהמציאות באמצעות סמים. מוזיקלית מהווים שני האלבומים חווית האזנה פסיכדלית מרתקת שנוצרה ע"י אין-ספור שעות של יצירתיות מסטולית באולפן, כל כפתור בקונסולה נבדק עד לקיצוניות וישנו שימוש תכוף באפקטים קוליים חלקם מקוריים ביותר (כגון שעון בתוך דרבוקה), טייפים והכפלות קולות. בן ישראל בתקופתו הפסיכדלית היה אחד מהאמנים הנועזים ביותר שפעלו בישראל ופורץ דרך-שובר מוסכמות רציני, מעניין היה לשמוע איך הוא היה מתפתח מוזיקלית לולא בחר לפנות לכיוונים אחרים אך בכל מקרה לפחות נשאר לנו החנטריש. “Dope can get you better in times of no money, than money can get you through a time of no dope”