הקשבתי לכל האלבום החדש
ובכן משמיעה ראשונה אני יכול להגיד שהוא לא TBWNN וזה בטוח. אם כבר יש הרבה יותר קרבה ל 12 MEMORIES. אני חייב להודות שבשמיעה ראשונה עלתה לי המחשבה של אלבום שיצא מוקדם מדי, כאילו טראוויס סחטו את עצמם כדי להוציא אלבום. אחרי כמה שמיעות נוספות חלק מהדברים התחילו לנחות ולהשתרש אז ככה: Chinese Blues - מתחיל קצת מבולבל, שירה קצת מעומעמת אבל לאט לאט מתגלה בו היופי לקראת הפזמון ושורת המחץ A million lonely people with their bead in the sand Trying to make some sense of what they don't understand שיר שמדבר בעצם על בדידות של אנשים שלא מצליחים לצאת מהמעגל של עצמם. J. Smith - ממשיך את הקו הרעיוני של השיר הקודם שמספר על איש אחד אלמוני. שיר שהוא חידוש סיגנוני לטראוויס שנותנים מפגן של מיני אופרת רוק. Something Anything - רוק בסיסי בשיר של דאגי. אין בו שום דבר מיוחד. פשוט נעים לאוזן. Long Way Down - שוב אותו קו של חוסר שביעות רצון מהחיים או משהו בחיים. שינוי מקצב לקראת סוף השיר עושה אותו למיוחד. שירה חזקה של פראני. Broken Mirror - מאוד מזכיר את Paperclips מ 12 Memories . מינימליסטי וקצת קודר. Broken mirror steals my reflection שוב דיבורים על להיות לבד. Last Words - מקצב שמח ומשעשע אבל מילים שממשיכים את הקו הכללי. פזמון קצת מתיש. Quite Free - מזכיר איזה B-SIDE שלהם מאיפשהו. עמוס ומזכיר קצת את U2 Get Up - שיר מקפיץ עם שירה חזקה של פראני. שוב מישהו שמקונן על גורלו , שהלוואי ומישהו יענה לו לטלפון גם אם זה יהיה ניתוק. מישהו שחייב להתעורר למצב שבו הוא נמצא. Friends - אני חייב להגיד שמאוד אהבתי את הגירסה המוקדמת האקוסטית של פראני. שיר קטן ויפה. Song To Self - להיט פוטנציאלי. שיר רוקי סוחף . נוסחת טראוויס הרגילה. שוב בדידות וכמיהה לעבר. Before You Were Young - הכמיהה לעבר בשיאה סוג של תחינה בפזמון למישהי שתחזור. פומפוזיות נעימה. לסיכום, אלבום שמתלבש עליך בכל שמיעה . ללא Something Anything הייתי מכתיר את האלבום כאופרת רוק של טראוויס על האדם הבודד.
ובכן משמיעה ראשונה אני יכול להגיד שהוא לא TBWNN וזה בטוח. אם כבר יש הרבה יותר קרבה ל 12 MEMORIES. אני חייב להודות שבשמיעה ראשונה עלתה לי המחשבה של אלבום שיצא מוקדם מדי, כאילו טראוויס סחטו את עצמם כדי להוציא אלבום. אחרי כמה שמיעות נוספות חלק מהדברים התחילו לנחות ולהשתרש אז ככה: Chinese Blues - מתחיל קצת מבולבל, שירה קצת מעומעמת אבל לאט לאט מתגלה בו היופי לקראת הפזמון ושורת המחץ A million lonely people with their bead in the sand Trying to make some sense of what they don't understand שיר שמדבר בעצם על בדידות של אנשים שלא מצליחים לצאת מהמעגל של עצמם. J. Smith - ממשיך את הקו הרעיוני של השיר הקודם שמספר על איש אחד אלמוני. שיר שהוא חידוש סיגנוני לטראוויס שנותנים מפגן של מיני אופרת רוק. Something Anything - רוק בסיסי בשיר של דאגי. אין בו שום דבר מיוחד. פשוט נעים לאוזן. Long Way Down - שוב אותו קו של חוסר שביעות רצון מהחיים או משהו בחיים. שינוי מקצב לקראת סוף השיר עושה אותו למיוחד. שירה חזקה של פראני. Broken Mirror - מאוד מזכיר את Paperclips מ 12 Memories . מינימליסטי וקצת קודר. Broken mirror steals my reflection שוב דיבורים על להיות לבד. Last Words - מקצב שמח ומשעשע אבל מילים שממשיכים את הקו הכללי. פזמון קצת מתיש. Quite Free - מזכיר איזה B-SIDE שלהם מאיפשהו. עמוס ומזכיר קצת את U2 Get Up - שיר מקפיץ עם שירה חזקה של פראני. שוב מישהו שמקונן על גורלו , שהלוואי ומישהו יענה לו לטלפון גם אם זה יהיה ניתוק. מישהו שחייב להתעורר למצב שבו הוא נמצא. Friends - אני חייב להגיד שמאוד אהבתי את הגירסה המוקדמת האקוסטית של פראני. שיר קטן ויפה. Song To Self - להיט פוטנציאלי. שיר רוקי סוחף . נוסחת טראוויס הרגילה. שוב בדידות וכמיהה לעבר. Before You Were Young - הכמיהה לעבר בשיאה סוג של תחינה בפזמון למישהי שתחזור. פומפוזיות נעימה. לסיכום, אלבום שמתלבש עליך בכל שמיעה . ללא Something Anything הייתי מכתיר את האלבום כאופרת רוק של טראוויס על האדם הבודד.
