Primum non nocere

JustMeAndMyself

New member
Primum non nocere

אתמול, עם חזרתי מקבלת השבת בקיסריה, קרעתי את החולצה שלי. גזרתי את הצווארון של החולצה הלבנה, חולצת "גלעד עדיין חי". אתם בטח חושבים לעצמכם, מה זה משנה? כל כך הרבה בני נוער הולכים כיום עם צווארונים גזורים! אך לא אני. למעשיי היו מספר סיבות, ורצון להיות באופנה או צווארון מגרד אינן חלק מהן. ראשית, קריעת בגד הינה סמל לאבל עוד מימי התנ"ך, ואכן צר לי על גורלו של גלעד. מקרה זה הינו קורע לב ללא ספק, אך במלוא ארבע שנים לחטיפתו הכתה בי ההבנה. גזירת הצווארון הפכה את החולצה לחשופה יותר. לא אלך עם חולצה כזו ברבים לעולם. זוהי הצהרה. אני תומכת בהחזרתו של גלעד שליט ואכפת לי, אך את תמיכתי אביע בין דלתי ביתי הסגורות. לא אצא עוד להפגין ברבים. החולצה הקרועה תבטיח לי זאת. החולצה הקרועה תראה את הקרע העמוק הזה, שנוצר בתוכנו. כל אחד עם עצמו, עם אחיו, עם הנהגתו. כל אחד פנימה והחוצה. הקרע באמון. את תמיכתי ויכולתי לעזור אביע כך, אתמוך בלב, ולא ברגליים. אתמוך אך לא אזיק. Primum non nocere. אלבש את החולצה ואחשוב על גלעד. אולי אפילו יותר מקודם. אבל בבית. רק בבית.
 
למעלה