Slipping through my fingers....

debby12

New member
מנהל
Slipping through my fingers....

עבדתי השבוע מאוחר בלילה ושמתי ברקע לופ של אבבא כדי שישמור אותי ערה

ואז הגיע השיר שבכותרת. שאני מכירה דווקא, מאז הסרט מאמה מיה לפני איזה עשור. ומאחד שהייתי עייפה כאמור, לקחתי הפסקה כדי לראות אם הוא מלווה בקליפ מעניין - ונשביתי בתמונות

https://www.youtube.com/watch?v=PilSlKzhYn4

הוא גרם לי להרהר בחלוף הזמן (לא עוצר ולו לרגע!), ובשאלה האם אני עושה מספיק כדי "להנות מהרגע" <כנראה שלא>, אבל מצד שני לא בטוחה מה בדיוק אפשר לעשות "יותר" בקלחת החיים היום יומית.

יש לכן ריטואלים או טקטיקות כדי "למקסם את הזמן" עם המשפחה?
 
לא הכרתי את השיר, ממש שיר מקסים!

אני מנסה שהטלפון הנייד לא יהיה לידי, אחרת מתעסקת איתו אפילו בלי לשים לב ומנסה פשוט להנות למשל בחוגים עם הקטנה ולא כל הזמן לצלם ולתעד אותה כי אז מפספסת את ההנאה של להיות איתה בפעילות.
 

debby12

New member
מנהל
זו נקודה מעולה עם הטלפון

בקליפ של השיר, מכיון שאלו תמונות ישנות, הפנים של האנשים לא קבורים בתוך סמארטפונים....היום זה היה נראה אחרת.

אני קוראת לאחרונה הרבה על ההתמכרות של אנשים לסמארטפונים - זה נושא נפוץ בעיתונים פה. הנה - ברפרוף מהיר מצאתי ספר בנושא שנראה מעניין

https://www.wired.com/story/how-to-break-up-with-your-phone/

הכתבה מתחילה בזה שאחת הדרכים לגמילה היא להזכיר לעצמך שלכולנו יש זמן קצוב לחיות והאם באמת רוצים לבזבז עוד זמן על הטלפון. זה ממש נכון בעיני.
 

mykal

New member
כמה דברים--

1)פעם והיום--פעם לא היינו עסוקים בכ"כ הרבה מסיחי חוץ,
לא טלויזיה, לא סמארטפונים, היו הרבה עיסוקים חברתיים פנים מול פנים.
אני זוכרת איך אמי היתה יושבתאיתנו לערבי שירה.
כמה טיולים של אחה"צ הלכנו יחד ושוחחנו.
היום המסכים והמכשירים "גוזלים" זמן משותף.
2)היום החיבוקים והטפיחות על הגב הם הרגל, ומופיע בכל מפגש חברי סתמי,
פעם התחבקו ונישקו פחות אבל זה היה עם משמעות עמוקה.

אבל צריך להבין שחל שינוי, ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה,
כן אפשר להיות מודע ולעשות יותר לבנית קשר עמוק אמיתי וחם.
 
עם הילדים אני מנסה לעשות דברים במשותף

לפעמים לשחק משחק קלפים, לפעמים לסחוב אותם לקניות או לראות משחק ספורט.
את הגדול יוצא לי בעיקר להסיע ומבחינתי גם זה זמן איכות.

במקסום המשפחתי הרחב יותר- אמא שלי מגיעה אלינו פעם בשבוע.
אני משתדלת שביום הזה הילדים לא ילכו להתארח/ לארח כך שהם יוכלו לדבר (אצל אח שלי אין הקפדה ויוצא לפעמים שהיא מגיעה אחרי שעה נסיעה ואין עם מי לדבר
)
מעבר לזה משתדלים להפגש עם הבני דודים.

לגבי להנות מהרגע--- לצערי מרוב חישובי עלויות זה מוריד את הספונטניות ואת הנאת הרגע.
 
להנות מהרגע במירוץ החיים

כן, זה קצת קשה לביצוע לפעמים אבל הבנתי לפני כמה שנים שהעבודה תמיד תחכה לי והמשפחה לא ולכן הורדתי הילוך לפחות בשנים האלה ואני משתדלת להיות קודם כל אמא כדי באמת להיות שם בשביל הילדים בשנים שהם צריכים אותי הכי הרבה.
מודה, לפעמים זה לא מצליח במהלך אחה"צ כשצריך גם לתפעל בית וכד' אבל דווקא בתקופה האחרונה אני משתדלת למצוא יותר רגעים כאלה עם הילדים שאנחנו יושבים ומשחקים יחד משחקי קופסא ולמצוא לנו תכנים בטלויזיה שיכולים לראות יחד.
בשבתות משתדלים לטייל אם מסתדר.
בשישי אחת לשבועיים נפגשים עם המשפחה שלי ובעבר היה גם עם המשפחה של האיש עכשיו קצת פחות וזה בהחלט חסר גם לילדים וגם לנו. להורים של האיש הולכים כמה שאפשר, גרים קרוב אבל בזמן האחרון יוצא לי פחות לצערי ולא מרגיש לי צורך יותר ממה שאני מגיעה
. הייתי רוצה לרצות יותר ולבוא יותר, תקופה כזו.
 
למעלה